כאשר מסתכלים על תפיסה כלכלית מודרנית אפשר לחלק אותם ל3 סוגים של כלכלות כלכלת השוק– מתבססת על כוחות השוק ועל היכולת שלי לתרגם פעולות שונות למחירים ובעצם המחיר של המוצר מניעים את אותה מערכת. מעט התערבות של גורמים חיצוניים כמו ממשלות- אני
נותן להיצע ולביקוש לשחק. השחקן הוא השוק כלכלה מתוכננת– כלכלה שיש גוף מרכזי כמו ממשלה/מדינה שהוא בעל האמצעים, הוא השולט והמכתיב, הוא בעל העסק שקובע איך הדברים יתנהלו. שולטת בכל אמצעי הייצור והשיווק. כלכלות
מתוכננות הם כלכלות שהביטוי שלהן בשטח זה מדינות קומוניסטיות. כלכלה מעורבת– כלכלה שבה בעלות פרטית וציבורית על אמצעי הייצור מתקיימות זו בצד זו. בשיטה
זו נעשים התכנון והכוונת הפעילות המשקית בחלקם ע"י הממשלה ובחלקם ע"י יזמים פרטיים.
נמצאת בין כלכלת השוק לכלכלה המתוכננת.
אין היום כלכלת שוק טהורה, מהצד השני גם אין כלכלה שהיא רק כלכלה מתוכננת. רב כלכלות
העולם יושבות בכלכלה מעורבת עם נטיות לכלכלת השוק/כלכלת מעורבת.
עכשיו נשאל שאלה:
איזה כלכלה תהיה הטובה ביותר ליער מסויים?
אין תשובה אחת!
בתיאוריה בכלכלת השוק הביקוש לעץ יהיה גבוה, מחירי העץ יעלו ואני בתור בעל הבית של היער
יכרות את היער ויעשה רווח. או שאני אכרות את היער לשם שימוש אחר בקרקע.
בכלכלה מתוכננת באופן תיאורטי מישהו ישב ויתכנן מה יקרה עם נושאים סביבתיים לטובת הכלל,
בפועל, אותה כלכלה מתוכננת לא הביאה לשיפור בנושאים סביבתיים אלא רק לנזק. בכלכלה מעורבת במקומות מסוימים תהיה מושפעת יותר מכלכלת השוק (ואז יכרתו) ובמקומות
מסוימים היא תהיה מושפעת מכלכלה מתוכננת (ואז לא יכרתו.)
במאמר שהיינו צריכים לקרוא בבית הוצגה סקירה בשינוי שחל בכלכלה לאורך השנים ביחס שלה
לסביבה. כשנסתכל על הכלכלה לפני המהפכה התעשייתי נראה שכלכלנים הסתכלו על קרקע- ההבנה
שהקרקע היא הבסיס לכלכלה. אחרי המהפכה התעשייתית נכנס שחקן חדש נוסף שהיה גם קודם אך כעת הוא יותר מרכזי: כח
אדם. כח אדם וזמינות משאבים- שני מרכיבים שתורמים לכלכלה משגשגת. בתקופה המודרנית נכנס
מרכיב נוסף: מרכיב ההון.
עכשיו יש לנו שלושה מרכיבים: שטח, כח אדם, הון.
היום יש התמקדות בהון כתחליף למשאבים. שלבים בניתוק שבין הכלכלה לסביבה – התייחסות הכלכלה הקלאסית
למרות שמושג שירותי מערכת ואפילו מדע האקולוגיה עוד לא היו קיימים באופן רשמי ניתן למצוא
התייחסויות שונות למושגים:
- אדם סמית 1776) – nations of wealth (The מתייחס לעץ מהיער ,העשב משדות המרעה, והתפוקה מהקרקע כ"מערכת ייצור טבעית." ההתייחסות שלו הייתה רק לערך הישיר של הטבע ולא בתרומה של שירותים נוספים. ההתייחסות שלו היא לטבע. הוא מתייחס רק לשירות הישיר שהוא
מקבל מהטבע- אותם שירותי אספקה שהטבע נותן לנו כבני אדם.
- .ז'אן סיי )1829( – מתייחס 'למתנות החינם' מהטבע : " הרוח שמניעה את גלגלי תחנות הקמח, ואפילו חום השמש, עובדים בשבילינו. אולם לשמחתנו, אף אחד עוד לא הצליח לטעון לבעלות על הרוח או השמש והשירותים הללו ניתנים לנו ללא תשלום " לא דיברו אז על שירותי מערכת אך רואים
את המעבר משירותי אספקה לשירותי ויסות שמאפשרים לי לייצר את אותם מוצרי אספקה.
- מארקס )1891( "כוח עבודה אינו המקור לכל השפע והשגשוג הכלכלי.הטבע מהווה מקור
מרכזי… כוח האדם לכשעצמו הוא ביטוי לעוצמת הטבע" גם מרקס מכיר בחיבור הזה
נתקדם עם השנים ונראה שינוי שמחלחל כשמרכיב ההון נכנס לתמונה ודוחק את מרכיב הסביבה
הצידה.
במהלך המאה ה19- כתוצאה מהתבססות המהפכה התעשייתית ופיתוח הטכנולוגיה ההתייחסות
לסביבה ושירותיה משתנים : -מעבר הדרגתי של הכלכלה מהתמקדות בקרקע) משאבים( וכוח עבודה להתמקדות בכוח עבודה
והון.
– מעבר מערכים פיזיים (כמות קרקע, כמות חומרי גלם ועוד) לשימוש בערכים כספיים (כמעט בלבד)
– המעבר מערך שימוש value use ערך חליפין value(. )exchange
במקביל להתבססות הכלכלה המודרנית ניתן להצביע בתחילת המאה ה20- על מספר כלכלנים
שמעלים שמציגים חששות בנוגע: – :לדרך בה הכלכלה מתייחסת לניצול משאבי טבע וההתעלמות מהעלויות החיצוניות
– .מהמשמעויות האתיות של הכלכלה המודרנית
– .ומההשלכות על הדורות הבאים
- אולם במהלך שנות ה30- ) כתוצאה בין היתר מהמשבר הכלכלי החמור של סוף שנות ה20- ותחילת שנות ה(30- העניין הסביבתי יורד מהפרק וההתמקדות היחידה של הכלכלה במשאבי טבע קשורה במשאבים שהכלכלה יכולה' לתמחר' את תרומתם הישירה (חומרי גלם ומקורות אנרגיה
שונים)
- עד המחצית השנייה של המאה ה20- קרקע (וסביבה בכלל) נעלמים כמעט לחלוטין מהשיח הכלכלי.
המעבר מזמינות משאבים (קרקע וסביבה) להון
הכלכלן הספרדי נרדו :)2003(
- ע"פ התפיסה הכלכלית המודרנית של המאה ה20 הבעיה של מחסור (פיסי)במשאבי טבע
וסביבה מתמקדת במחסור ההון ולא במחסור הפיסי. מחסור שניתן לבטא אותו בערכים
כספיים".
- הכלכלן הבריטי פיגו :)1920("המנגנון היחיד והברור הזמין למדידת המצב החברתי הוא כסף.
במילים אחרות טווח הבדיקה של רווחה חברתית כלשהי מוגבל לאמת מידה זו"
