חקלאות קדומה באזורים צחיחים – קרקע

בדיקת מרקם הקרקע – ע"י יצירת 'נקניק' – ע"י הרטבת הקרקע.  בקרקע חולית מדי – אין אפשרות

לבנות נקניק כזה – לא יציב. כמות החרסית משפיעה על עובי ה 'נקניק' ועל גמישותו. מרקם הקרקע והרכבה משתקפים בגמישות ה 'נקניק' ועוביו. לכל קרקע – מאפיינים 'נקניקים' משלה

מבנה הקרקע  – נקבע ע"פ צורת התלכידים. צורת התלכידים מושפעת כמובן ממרקם הקרקע

וממרכיביה. החרסית בקרקע – משמשת כדבק, וגורמת להתלכדות החלקיקים בקרקע. היובש אז גורם לסדקים ומפריד בין התלכידים. במבנה פריסמאטי, לדוגמא, כמות החרסית בקרקע תהיה גדולה

לעומת יובש הקרקע.

 

מבנה גרגירי – חלקיקים בודדים, ותלכידי קרקע קטנים. התלכידים מאסיביים – אין בתוכם הרבה

חללים המכילים אוויר.

 

מבנה פירורי – תלכידים קטנים בקרקע. כאן התלכידים הם יותר ספוגיים – מכילים יותר חללים,

ובתוכם אוויר ולפעמים גם מים. זהו מבנה טוב יותר של הקרקע – כי יש הרבה מקום לאוויר ומים,

יותר טוב לצמחייה. עדיף מבחינה חקלאית.

 

מבנה קובי – תלכידים ריבועיים )קובייתיים.( .Rocky

 

מבנה פריסמאטי – תלכידים מאורכים.

 

מבנה לוחי – סדקים אופקיים בקרקע, לרוב בין סדימנטים שונים שהשתכבו לאורך זמן. מאוד נדיר.

 

מבנה מאסיבי – בעצם קרקע ללא מבנה. אין סדקים בקרקע. כמות הסילט גבוהה בד"כ.

 

 

 

בנגב – בד"כ מבנה מאסיבי או מבנה קובי חלש.

 

 

 

ראשית החקלאות

 

התקופה הנאטופית. (bp15-10,000) מעבר ליישובי קבע גדולים. הטכנולוגיה ליצירת חקלאות ולביות

כבר קיימת. שיטות אגירה וקצירה של דגן בר כבר קיימות, אם כי לא מאוד מפותחות.

 

שלושה אזורי צמחייה עיקרים. העשיר ביותר )גם מבחינת מים( הוא האזור הים תיכוני. יותר ממאה סוגים

של צמחים, גרעינים ודגן.

 

התיישבות באזור א"י וסוריה. יש עדויות להתיישבות גם בצפון הנגב.

 

עדויות ברורות ראשונות לחקלאות ניתן למצוא החל מהתקופה הניאו ליתית.

 

 

 

 

 

Racis – עמוד השדרה של השיבולת. אחד הסימנים הראשוניים לחקלאות – ובעצם לביות צמחים הוא

התחילה של בחירה קפדנית של זנים, וכך יצירה של מעין שינוי גנטי בצמחים אותם בח האדם. לדוגמא – ביות החיטה – דגן הבר – גרעיני החיטה נוטים ליפול ולהתפזר מהשיבולת ברגע ההבשלה, מה שמקשה מאוד על איסופם. לאט לאט אנחנו מתחילים לראות העדפה של תת מין – שיבולים נדירות שבהן הגרעינים נשארו על השיבולת גם לאחר הקציר. ע"י העדפת שיבולים אלו ושימוש בעיקר בזרעים שלהן, הפך האדם

את תכונותיהן לחזקות ודומיננטיות. בעצם בחירה בסוג הפחות שכיח, והפיכתו למין העיקרי.

 

מתי זה קורה? עדויות לכך שתהליך הביות הושלם – ניתן לראות בכלי הצור, ובעיקר בתחילת השימוש בלהבי מגל – שימוש בטכניקת קציר זו מעידה על כך שהדגן מורכב משיבולים לא מתפרקות – מפני

ששימוש במגל על שיבולי בר היה גורם לפיזור הגרעינים ולקושי באיסופם, והיה בעצם, כלי לא יעיל.

 

גורם נוסף – גודל הגרעינים הופך גדול יותר בתהליך הביות – גם כתוצאה מבחירה מכוונת של האדם.

גרעין גדול יותר – משתלם יותר.

 

 

 

 

השימוש בלהב מגל בתקופות של ראשית הביות מעיד על אחד משני דברים: .1 קצירת החיטה לפני

ההבשלה ובכך מניעת התפרקות הזרעים.                 .2 שימוש בזן מבוית.

 

 

 

בתקופה הנאטופית – כבר יש עדות לשימוש בלהבי מגל. ככה"נ בתקופה זו השימוש בלהבי המגל נעשה

לשם קצירת הדגן לפני הבשלתו.

 

–    בגליל ובגולן בתחילת שנות –2000 נערך ניסוי – מהי כמות הגרעינים שניתן ללקט מן הקרקע.

התוצאה הייתה סביב 500 ג' לשעה.

 

 

 

כמה זמן לקח תהליך הביות? ככה"נ לא מעט. בחירת הזנים הנדירים מתוך כלל הדגן והפיכתם לזן השולט היא פעולה הלוקחת זמן. לכן, יש הטוענים שתהליך הביות, וכך העיסוק בחקלאות, התחילו עוד מוקדם

יותר.

 

 

 

פולר – מאמר. לא ברור מתי החל האדם ממש בחקלאות. השלב הראשון ככה"נ היה עיבוד קרקע מינימלי וזריעת הזרעים. לאחר מכן – עיבוד קרקע יותר מתקדם – אולי שימוש בטרסות, בנית מתקנים. רק לאחר

מכן הגיע שלב ביות הצמחים והסינון הגנטי.

 

 

 

 

 

עדויות ברורות ראשונות לחקלאות – בתקופה הניאו ליתית הקדם קראמית ב,' למרות שתחילת העיסוק

בחקלאות ככה"נ הייתה הרבה קודם.

 

בתקופה זו – עובי וגודל הגרעין הוא עולים באופן משמעותי.

 

כמו כן יש לקחת בחשבון שנויים אקלימיים קיצוניים –

 

בין 18,000-14,500 – אקלים קר ויבש. היווצרות טונדרות – שכבות קרח מתחת לפני השטח שמנעו

חילחול של המים וככה"נ לא אפשרו קיום חקלאות.

 

-14,500-11,500 התחממות הדרגתית.

 

11,500-10,000 – הדריאס הצעיר – חזרה לתנאים של עידן קרח בעצם.

 

לאחר מכן 0 תחילת ההולוקן. התחממות הדרגתית. אקלים לח יותר. בכל זאת – לקח לצמחייה זמן

להתאושש. בתחילה, עדיין אין יערות, רוב האזורים נראים יותר כמו סוואנה.

 

הדריאס הצעיר – בחצי השני של התקופה האפי-פליאוליתית.

 

תל אבו הוריירה – המשכיות ישובית בין האפי פליאולית לתקופה הניאו ליתית – גם במהלך הדריאס הצעיר. היום מתחת למים. נחפר בשנות ה70 .(72-73) התגלו 2 כפרים – הראשון מתוארך בין 11,500- ,10,050 והשני בין .9700-7000 מקביל לתקופה האפיפילאוליתית ותחילת הניאו ליתית בארץ. בכפר הראשון – זוהו סימנים ראשונים לחקלאות – בעיקר של שיפון. מדובר בתקופה הנאטופית. לא מדובר

בביות, אלא בתחילה של עיבוד האדמה.

 

לאחר מכן – בניאולית הקדם קראמי ב' – כבר ניתן לראות שימוש נרחב בחקלאות, כפר יותר גדול

ומבוסס. עדויות לתחילה של ביות בעלי חיים שונים.