טוויה ואריגה – משקולות הנול – ממצא נפוץ בארץ לאורך התקופות. בתקופה ההלניסטית ועד המאה ה1 לסה"נ – משקולות פירמידלים עם חור בחלק הצר, עשויים חרס – לפעמים צרוף ולפעמים מיובש
בשמש.
יודפת – 5% משטח הישוב נחפר, נמצאו 300 משקולות נול – מספר מאוד גבוה יחסית )לשם השוואה –
שטח האתר בגמלא הוא פי 2 בערך, ובו נמצאו רק 90 משקולות נול.( משקולות אלו שולבו בנול האנכי. נול זה יוצא משימוש בסוף המאה הראשונה ומוחלף ע"י נול אופקי. בנוסף נמצאו חלקי פלך )לייצור חוטים( בצורת כוש עשוי עצם )המקל עליו מסתובב הצמר( ומשקולות פלך. כמות המשקולות הגדולה
מעידה על תעשייה מאסיבית של צמר באזור זה בשלהי תקופת בית שני.
מניתוח עצמות העיזים והכבשים ניתן לראות שהכבשים לא גודלו לבשר – הכבשים מבוגרות יחסית. בשילוב עם ממצאי הנול הרבים ניתן אולי להצביע על גידול של הצאן בשביל צמר, ועל התפתחות
תעשייה אינטנסיבית של בגדי צמר.
בנוסף ביודפת – ממצאי כלי חרס רבים. כמו כן נמצאו כבשנים לייצור קרמיקה. ארבעה כבשנים – אחד
מהם בוטל בתקופה מאוחרת יותר ע"י החומה. הכבשנים נמצאים בחלקו הגבוה של התל, מה שהפתיע
מעט את החוקרים, ושוב מעיד על תעשיית כלי חרס ביודפת.
כפר חנניה –גליל תחתון. נזכר בתלמוד ככפר של כדרים. במשך תקופה ארוכה, זוהתה קבוצת כלים
מסוימת כ 'כלי בית חנניה.' לאחרונה התגלו כלים מסוג זה גם ביודפת, ונראה שיוצרו גם שם.
עבודת אדמה – אולי התחום הכי נפוץ בתקופה זו. יחד עם זאת, מעט מאוד נשמר ממנו ומתועד ברקורד
הארכיאולוגי.
שכבות העילית – בעיקר סוחרים, גובי מיסים, בעלי קרקעות. מתועדים בפרסקאות וציור קיר. ציורי הקיר – מאוד מדויקים. אלמנטים מהציורים נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות. נראה שהמנהגים הרומיים
של מעבר לים הגיעו גם לבתי העשירים היהודיים.
ביודפת – פרסקו מהסגנון הפומפיאני השני – חיקוי של לוחות שיש. הצבעים – ככה"נ יובאו לאזור. באותו חדר – על הרצפה – פרסקו המדמה רצפות בצבע אדום או שחור לסירוגין. זהו חדרון קטן, אבל
ברור שמדובר פה במעמד גבוה. חדר זה בוודאי שייך היה לאדם או למשפחה מאוד עשירה.
כלי אבן – מעידים על חיי היומיום בגליל ובגולן. כלי אבל לא מקבלים טומאה, ולכן נפוצים מאוד במכלולים יהודיים. יגאל ידין – היה הראשון לשייך את כלי האבן העשויים במחרטה ליישוב היהודי
בימי בית שני. לאחר מכן התחילו להתגלות בתי יוצר רבים להכנת כלי אבן בצורה זו. באזור נצרת – בגליל, התגלה בית יוצר לכלים מקירטון בתוך מערה. המערה שימשה גם כמקור חומר הגלם, וגם כמקום ישיבתו של האמן עם המחרטה שלו. ארבעה טיפוסים של כלי אבן, הנפוצים בהם הם הספלים – בעלי
ידית אחת או שתיים. מבפנים – עשויים ע"י מחרטה, מבחוץ מקורצפים ע"י מפסלת. לחלק מהספלים – מעין פיה. במקרה זה, תמיד תופיע ידית. כלים אחרים – קערות המיספריות – עשויות מבפנים ומבחוץ ע"י מפסלת, שולחנות אבן, מתקנים מלבניים גדולים. טיפוס נוסף – קלל – כלי גדול, מעין גביע, ייתכן ששימש לערבוב יין עם מים. לא כל כך נפוצים בגליל. כלים אלו 'הומצאו' ככה"נ בירושלים, בימי
הורדוס – אז היה דגש על חוקי טומאה וטהרה, ומיד הגיעו גם לגליל.
נר מקורצף – מתחילים בסוף ימי הורדוס. אלו הנרות הכי נפוצים בימי בית שני ביישוב היהודי. בגליל
ובגולן – ישנם טיפוסים נוספים של נרות:
– נר הסירה/ נר דמוי מגף – )בגלל שהתגלה לראשונה בתוך סירה מעץ המתוארכת למאה הראשונה
לסה"נ.( נר זה מיוצר בגליל. מחקר שנערך לאחרונה על נרות מקורצפים מהגליל – מעלה, שמדובר
במקור ייצור אחד לכל הנרות המקורצפים – סמוך לירושלים. זהו הכלי היחיד המיובא מירושלים –
והוא מהווה כ70% ממכלול הנרות הגליליים.
ברור שמדובר פה באיזושהי משמעות רעיונית דתית. – אולי האור שהפיץ הנר נחשב מקודש, שלוחה
של האור שהפיצה המנורה בירושלים.
גמלא ויודפת – הרבה מידע, נחרבו בזמן המרד הגדול ולא יושבו עוד. בשתי הערים – יש עדויות להכנה למרד. עדויות אלו לפעמים שופכים אור על חיי היומיום בגליל. ביודפת –בתוך אחד הסוגרים בחומה התגלה פתח סודי המוביל למערות תת קרקעיות בהן נמצאו קנקנים, מטבעות כסף מימי נירון וממצאים נוספים. נראה שהיה פה תכנון מוקדם של מערכת ביצור ומחבוא לקראת המרד. החומה הזו – היא
שמבטלת את אחד מארבעת הכבשנים. הקרמיקה שנמצאה בכבשן נמצאה גם על רצפות הבתים – ניתן להסיק שלא עבר זמן רב מהרגע בו הוצא הכבשן משימוש לצורך בניית חומה, ועד לחורבן היישוב – מה
שמתאים לעדויות מן המרד. יש לציין – שהכנה כזאת מעידה בוודאות על איזשהו שלטון מרכזי באתר.
עדויות מהקרב – המתואר היטב אצל יוספוס – אבני בליסטראות, ראשי חץ, מסמרים של נעלים
רומאיות – בצורת פטרייה. כמו כן נמצאה סוללת מצור.
