היישוב היהודי בגליל ובגולן בימי הבית שני – קברים

קבורה בכפרי הגליל והגולן

צורת הקבורה משקפת במידת מה את עולם החיים של אותה התקופה.

 

 

מאוזוליאום – מבנה קבר מפואר.

–   חורבת שמע – קרוב להר מירון. מאוזוליאום. האלמנטים הארכיטקטוניים שאובים מהעולם הפיניקי.

בעצם מדובר בסרקופג ענק ובו שני משכבים, המונח על מעין משטח מוגבה היוצר מין חדר שני

קטן. תיארוכו לא וודאי, אבל בשל סמיכותו לכפר רומי מאוחר נהוג לשייך אף אותו לתקופה זו. הכפר הוא כפר יהודי ובו בית כנסת, וכנראה שימש משפחה עשירה. כיום מזוהה כקבר שמאי

וכלתו. זיהוי שהוא ככה"נ מוטעה.

–    קבר ר' יהושוע דסכנין –  מואוזוליאום יהודי בכפר יהודי. קבורה בסרקופגים, לצד קבורה בכוכים.

שלושה סרקופגים. הקבר שופץ וקירותיו נצבעו – לא נשמר צבע הקיר המקורי. אחד הסרקופגים –

גדול מכדי להיכנס למאוזוליאום דרך הדלת. –   מואוזוליאום בגוש חלב – התגלה בחפירה ארכיאולוגית בשנות ה,70 ככה"נ שימש משפחה גדולה

ועשירה, ובעצם כולל שתי מערכות קברים. מערת קבורה ומעליה נבנה מבנה מפואר ובו שני

סרקופגים מפוארים שבתוכם התגלו 14 שלדים.  ככה"נ מדובר בשימוש לאורך מספר דורות.

–    קבר ר' יהודה נשיאה בציפורי – נכדו של ר' יהודה הנשיא. שתי מסורות בקשר לקבר הזה – .1

מדובר בקברו של ר' יהודה הנשיא עצמו – למרות העדות המדברת על קבורתו בבית שערים. .2

מדובר בנכדו של הרבי. גם כאן נערך שיפוץ.

 

 

 

 

 

–    מאוזוליאום בנהלל – טיפוס מעט שונה. חדר מרכזי גדול – ככה"נ יועד לסרקופגים, ומסביבו כוכי

קבורה. המבנה לא קיים היום – הוא פורק ע"י אנשי הכפר לשימוש משני באבניו. –   סרקופגים חופשיים – עומדים על פודיום ולא קבורים באדמה. בעולם הפגאני – קבורה נעשתה

משני עברי הדרך הראשית לעיר. בעולם היהודי – מנהג זה לא נפוץ מפני שהמוות נחשב לטומאה.

סרקופגים חופשיים נמצאים בתרמסוס בטורקיה ובצור.

–    המאוזוליאה של קדש – פגאני. כיום ניתן למצוא רק את הסרקופגים שהוצבו בתוכו. חיבור חזק

למסורות הפניקיות מצור.

 

קבורה בסרקופגים

 

–    כפר נחום, קיסריה – סרקופגים קבורים באדמה.

–    בגליל – 2 קבוצות עיקריות של סרקופגים מעוטרים, באף אחת מהקבוצות אין עיטורים

פיגורטיביים: .1 קבוצת טבריה – במרכז – טאבולה אנסאטה – 'טבלת אוזניים' – מאוד נפוצה בעיטורי התקופה. ככה"נ שימשה לכתיבת שם המת. הרעיון הגיע כנראה מעולם עיבוד העץ. בקצוות

הסרקופג – חזית מבנה כלשהו – המפורשת כמאוזוליאום או כמקדש. משני צידי טבלת האוזניים –

עיטורי 'דיסקים.' קבוצה זו מרוכזת סביב טבריה.

.2 קבוצת ציפורי – מעוטרים בגרלנדות.

קבורה בארונות עץ בעיקר בעין גדי. שיבוצי צדף. עדיין יקרים יותר, אולם לא כמו הסרקופגים מהאבן. בגליל – העץ בד"כ לא

נשמר. נשמרים חלקי המתכת שמרכיבים אותו.

ארונות חרס התגלו כמעט אך ורק בגליל. מדופנים באבנים – כנראה כדי למנוע התמוטטות הדפנות בעת הקבורה. אורך – כ1.90 מ' – החפץ הגדול ביותר העשוי מקרמיקה צרופה בתקופה זו. ככה"נ לא יוצרו בארץ. ישנן מספר

קבוצות של ארונות – קודם כל הפשוטים – לא מעוטרים. מכסה הארון בנוי מרעפים בגודל טבעי. בנוסף – ארונות מעוטרים – בתבליט, או בהדבקה )לאחר הייבוש – להם בד"כ מכסים עגולים,( או ארון שהעיטור שלו הוא יחידה אחרת, מורכבת. ארונות אלו הם ארונות קטנים – לא יותר ממטר. כלומר – מדובר

בארונות קבורה לילדים. תפוצת הארונות האלו – סביב לעכו – במרחק של יום הליכה אחד בעזרת הליכה. הארונות האלו מופיעים במאה ה4 ונעלמים במאה ה6 לסה"נ. בדיקות פטרוגרפיות – מעידות על כך שמוצאם של הארונות לא מהארץ – אלא יוצרו בטורקיה או בקפריסין, ויובאו לארץ, ככה"נ לעכו, משם

הופצו לאזור.

 

 

סרקופגי עופרת

מעוצבים לפי הזמנה. ליהודים – הרבה עיטורי מנורה, נוצרים – צלבים, פגאנים – דמויות אליליות. סרקופגים כאלה התגלו גם ביהודה, גם בשפלה וגם בגליל. בבית שערים – נראה שסרקופגי העופרת הגיעו

לקבורה בא"י עם הנפטר בתוכם. המכסים הולחמו לגוף הארון.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קבורה בגלוסקמאות מתקן לאיסוף עצמות בקבורה שנייה. בעיקר במערות קבורה. יחד עם זאת אין מערות קבורה שיוחדו רק

לקבורה בגלוסקמאות. הטענה הרווחת היום היא שמנהג זה הוא תוצאה של הגעת פליטים מיהודה לגליל. מנהג זה מופיע רק לאחר המרד הראשון. גלוסקמאות חרס – ככה"נ בייצור מקומי. עיטורים סכמטיים

בקידוח – דמויי זר )עיגול( או מאוזוליאום )מין מבנה( על הצדדים הצרים. על הצדדים הארוכים ביותר –

מעין חזית ארכיטקטונית. אולי שוב הצצה לתוך מאוזוליאום.

 

 

טיפוסי קברים מאוד מגוונים. המעמד הבינוני ומעלה – נקבר במערות קבורה או במבנים דמויי מאוזו ליאה. המעמד

התחתון ככה"נ נקבר בקברי בור פשוטים.

–    מערות קבורה – בעיקר מערות כוכים – עם תקרה ישרה או תקרה מעוגלת. בתקופה הרומית –

התפתחות מקמרים – מעין קשת חצובה בסלע, המקלה על הנחת המת.

 

סגירת הקבר

 

–   בית שערים – דלת אבן נעולה באמצעות בריחי ברזל. דלתות מסוג זה מחכות את דלתות הבתים עד

לרמת חיקוי מסמרי העץ ומקוש הדלת.

–    דלתות תריס – סגירה באמצעות כפיס עץ.

 

סמלים ועיטורי קברים

 

בבית שערים – הריכוז הגדול ביותר של סמלים יהודיים. ייתכן שמדובר בצורך של יהדות המגיעה מחוץ

לארץ, להבליט את עצמה. בכפרי הגליל – אין עיטורים כאלה, אולי כי אין צורך בכך.