החברות החקלאיות הראשונות בארץ ישראל ובלבנט

הרקע הנטופי לתחילת הנאולית

 

התרבות הנטופית – 15,000 .BP התרבות הראשונה בה קבוצות ציידים לקטים עוברים להתיישבות

קבע.

 

תיארוך – באירופה, לאחר המזולית מגיע הניאולית. מזולית זהו מושג אירופאי, באירופה בסוף

הפליאולית ישנו שינוי באורח החיים של האוכ,' מעבר לישובים יותר גדולים, התבססות ניכרת יותר

על דיג והופעה של מיקרוליתים מסוגים שונים. בארץ, לפני הנטופית ישנן קבוצות תרבויות המאופיינות בסוגים שונים של להבונים. צורת הלהבונים משתנה עם הזמן, מצורות קמורות ß מלבניות ß קמורות עם חלק קעור ß סהרונים. רוב האתרים

מתקופות אלו הם מאד קטנים ומצומצמים.

 

חשיבות הנטופית – ב1928- חפרה גארוד במערת שוקבא שבואדי נטוף (מכאן השם נטופית) בשומרון, והגדירה את  התרבות הנטופית. באביב גדלים דגנים לצד המערה. במערה נמצאו שרידי מבנים, כלי כתישה המעידים על ניצול דגנים והממצא המשמעותי – סהרונים ולהבי מגל עם ברק שימוש. הלהבים שימשו

לקציר דגנים. העידו על חברה בתהליך התיישבות. בהמשך חופרת גארוד בנחל המערות מוצאת תרבות חומרית דומה, ומגדירה את התרבות הנאטופית

כתרבות יושבי קבע. ז'אן פרו, ובעקבותיו בר יוסף, מחליטים להגדיר את התקופה כאפי-פליאולית, ולא מזולית. נימוקים

לכך:

.1  ההמשכיות בצורות כלי הצור בין הנראה בתקופות הקודמות לתרבויות שבאו לאחר מכן,

כולל הנטופית.

 

 

 

.2  שימוש במינוח אפי-פליאולית התרחש בצפ' אפריקה, השונה מאירופה ודומה למתרחש

בלבנט.

.3  תופעות כלכליות וחברתיות שאובחנו באירופה לא בהכרח נצפו באזור שלנו.

התיישבות קבע – מקום בו האנשים שוהים במשך כך השנה או רובה, ללא התחשבות בשינויים

חברתיים או סביבתיים המתרחשים בפרק זמן זה.                 הגדרה נוספת – כלכלה של יישוב קבע

מתבצעת על ידי קבוצות אנושיות במקום אחד במשך כל השנה.

 

תפוצת האתרים הנטופיים בלבנט מאד רחבה. יישובי הקבע מוקמים באזור הים-תיכוני. בשאר

האזורים הם חיים בקבוצות קטנות, ציידים לקטים, זמן התיישבות קצר.

יש חפיפה בין התרבות הנטופית לנאולית שהגיעה לאחר מכן. באזור הפרת והחידקל יש אתרים נטופיים וגם נאוליתים. הנטופים מגיעים עד גבול הנגב, אבל לא

להר הגבוה בסיני, בשונה מישובי הנאולית.

 

הגדרת התרבות הנטופית היא על פי הסהרונים. זה הייחוד של התקופה. בנוסף האתרים הוגדרו על פי תיארוך מוחלט בשיטות שונות כדוג' פחמן .14 התרבות מתוארכת ל15,500-11,500- ,BP תקופה

של כ4,000- שנה.

 

סהרונים שימשו חלק מכלי מורכב ומקויית (על קת,) כדוגמת חץ וקשת.

 

ארכיטקטורה נטופית – הארכיטקטורה המופיעה באתרים נטופים רבים היא בנייה עגולה, בעיקר באזור הים תיכוני אך גם באזורי הנגב. בנייה עגולה מאפיינת ציידים ולקטים. בסיס אבן עגול ועליו חומר אורגני המכסה את הבניין. ישנו הבדל גודל בין התקופות – בנטופית הקדומה המבנים יותר

גדולים. לפני הנטופית היו מוקדים בתוך הבקתות רק במקרים נדירים, לרוב הפעילות נעשתה בחוץ ליד מוקדים. בנטופית מופיעים מוקדים בצורה שיטתית בתוך המבנים. מעיד על תחילת היווצרות תא משפחתי, המביא בהמשך התקופה למגורים ביחידה גרעינית משפחתית קטנה. תהליך התכנסות

לתוך המבנה האישי. במהלך התקופה היו שינויים בארכיטקטורה הביתית – בנטופית המוקדמת המבנה לעיתים היה פתוח בצורה של חצי סהר, באמצע הנטופית זהו עיגול שלם, בסוף התקופה שוב חצי סהר, אך בצורה

קטנה יותר.

 

אתר ואדי חמה – נטופית מוקדמת – מבנים בקוטר 7-15 מ"ר. יש ריבוי שקעים בקוטר 8-15 ס"מ, עומק 30 ס"מ. שקעים אלו שימשו לעמודי הגג. שטח המבנים – 100-130 מ"ר. מעבודות

אתנוגרפיות של חישוב מס' אנשים פר מ' מקורה הסיקו על אדם אחד ל1- מ' מקורה, כלומר במבנה נטופי חיו כ10-13- איש. בשל מספר גדול זה חלק מהחוקרים הציעו כי זהו לא בית של משפחה

גרעינית, אלא של קבוצה כלשהי באוכלוסייה.

 

באתר עינן בשלב הנטופי המאוחר רוב המבנים כבר קטנים יותר, יש מוקדים בפנים. יש בורות אשפה

רבים.

 

בנטופית יש מספר שלבים לאותם מבנים, כלומר- יש חזרה והתיישבות באותו מקום, עם תיקון ושינוי

של המבנה.

 

 

 

אזורים מסוימים

קבורה

יש מעל 450 שלדים נטופים שנחקרו. ישנה קבורה אינטנסיבית. יש בתי קברות –

(בתוך או מחוץ לישוב) אליהם חוזרים שוב ושוב על-מנת לקבור.

שינוי בקבורה לאורך התקופה –

 

 

 

5

 

 

 

בנטופית הקדומה ישנה קבורה ראשונית. יש לפחות 2 דוגמאות של קבורה משפחתית בו-זמנית של

ילדים יחד מבוגרים. ישנן גופות שלמות, לעיתים השלדים מעוטרים. לרוב הקבורה קדומה למבנים.

בנטופית המאוחרת ישנן קבורות משותפות (לא בהכרח בו-זמניות.)

 

לקראת סוף הנטופית ישנו תהליך של הסרת גולגלות. תחילה קוברים את כלל הגופה, אך בהמשך פותחים את הקבר ומוציאים את הגולגלות. ישנה קבורת מקבצי גולגלות. תופעה זו לא מאד שכיחה

בנטופית, אך תאפיין בהמשך את הנאולית בצורה חזקה.

 

קבורה עם כלב – זהו חלק מתהליך התיישבות הקבע ותהליך הביות. מבחינה מורפולוגית הכלבים

עברו שינויים, הופכים יותר קטנים, הלסת והאף שלהם הופכים קטנים. הכלב קבור בתנוחה מכווצת,

כמו האישה שאיתו. תופעה זו מופיעה לכל אורך הנטופית.

 

קבורה עם בע"ח – לאורך כל הנטופית יש קבורה עם בע"ח נוספים. עם קרני צבי, שרידי שועלים,

צבים. שוב- תופעה הנפוצה מאד בנאולית.

 

תחילת השימוש בטיח – הטיח הוא תופעה נאוליתית. ברם, תחילת הטיח כבר בנטופית. במערת

היונים נמצא כבשן טיח. בעינן ישנו כיסוי של נקבר בטיח, ספסל מבנה מטויח.