אמנות מודרנית – סוריאליזם רנה מגריט ואסכולת ניו יורק

אנו חוזרים לנושא העיצוב- התהליך מאוד מעניין (ותכף נקשור גם את וארו לעיצוב.) יש רישום הכנה לכרזה

לבושם ומצד ימין ציור בשם   "הדם יגיד," שניהם של מגריט. יש חשיבה אסוציאטיבית- מגריט מתמודד עם שאלת

היסוד- האם ניתן לתרגם מחשבות אסוציאטיביות אל הלוח המצוייר? כשמגריט מדבר על דם הוא למעשה מתכוון למורשת והשימוש בעץ הוא מדבר על משהו שנמצא שנים רבות. התורשה במובן הגנטי כופים עלינו לעשות דברים שלא היינו רוצים או לומר דברים שלא היינו רוצים. אולי ניתן לעורר מחשבות קסומות (במובן החיובי) ועדיין אנו נשארים בלי תשובות ברורות- מה המשמעות של הכדור? עולם? שלמות? מה המשמעות של החלון? למגריט יש כמה יצירות שהוא ממקם את הצופה כצופה בסצנה דרך חלון. יש אוירה מסתורית שבה הקשר בין וילון, עץ ונוף נותר חסר פתרון. עוד לפני כן הוא עוסק בפרסום. כשזה בא בהקשר של פרסומת- הרעיון הוא לומר שהבשמים נותנים  ריח של  פריחה  טבעית. הקונטקסט  של העץ הוא הרבה יותר  ברור. הרקע ריק  ללא פרטים,  דומה  למה

שדאלי עשה.

וארו עשתה מספר רישומים לסיפור מומצא. הסיפור עוסק בדמות שהיא המציאה ששט בעולם בסירה ובין השאר

כורט ראשים. יש בסירה ראש כרוט ואת הסכין.

21

בציורים מתוך הסרט ניתן לראות את הילדים שטים או מרחפים ליד מצוק עם מטריות. האוטו שלהם נושא בנוף   בתולי עם ענן שחור בודד מעליהם ויד המחזיקה כלובים ובתוכה יש את העין הסוריאליסטית.. גלגלי שיניים שמורכבים מעניים, פניהם רחבות (כמו בציוריה של וארו.) כול הציורים וכותרות הסיום של הסרט הוא ג'יימס

קלירי- הוא מתחבר דרך הציור הראליסטי לתכנים שהסרט מציג.

עוד ענייני עיצוב- כתב העט הסוראליסטי "מינוטאור." הכרויכה עוצבה ע"י סלבדור דאלי, בה מגרות הנפתחות כמו בעץ של מגריט. בהסתכלות הפסיכאנליטית השור הוא בכלל אישה. הוא משחק עם החוץ והפנים. יש דברים מוזרים שיוצאים מתוכה (עקרב, מפתחות, בד..) ראש המינורטאור מזכיר את "הגרילה גירלס-" תנועת נשים שפעלה בסוף שנות ה.67- הלקיחה של הדברים להומור המיוחד. הכרזה נועדה למחות שלא מכניסים נשים למוזיאונים- האם

נשים צריכות להיות עירומות כדי להיכנס למוזיאון.

מוזיאון וקטוריה ואלברט שמתמכה בעיצוב יצר תערוכה של "סוריאל-ט'ינגס" הם לוקחים ספה שדאלי עיצב –

לשבת ולהתרפק  על  שפתיים  הוא  ראיון  סוריאליסטי  לחלוטין,  בנוסף  לדשא  המלאכותי  והנוף  היחסית  ריק.

הסוריאליסטים עצמם כתנועה, ובדומה לדאדא התנגדו לתרבות הצריכה המערבית והקאפיטליזם. דברים שמגיעים מהנפש מרחיקים מעצמם את עולם הצריכה. ולמרות תפיסה זו גם הם נשאבים לעולם הצריכה והשפעתם שם

הייתה אדירה.

לסיום נושא זה- כרזה לפירסום בושם. בקבוק על רקע מפת פריז. את הבקבוק לאונור פיני- יש טורסו של אישה עם סרט מדידה סביב הצוואר עם פרחים במקום ראש. שילוב כזה הוא קלאסי למי שמתבקשת לעצב את הבקבוק

מתוך העולם הסוריאליסטי.

אקספרסיונזם מופשט "(אסכולת ניו יורק)"

נדבר על אסכולה זו בהיבטים הפוליטיים של היצירה הזו וההקשרים שלהם לזרמים אומנותיים הקודמים. נדבר על    מה שקורה בארה"ב באותה תקופה. אנו מדברים על תחילת וסוף  מלחמת העולם ה.2- זו תקופה בין לאומית מבחינת האמנות. יש לנו רדיו שמשדר מעבר לים, יש מטוסי נוסעים, טלויזיה. המודעות לעולם האמנות והוא יותר   נגיש. אם כל זאת שדברים יותר נגישים יש ויכוח לגבי המקור של אסכולת ניו יורק. אנו נניח שלכל אמן יש את     מקורות ההשראה של עצמו. חשוב להדגיש שבשונה מהדאדא  והסוריאליסטים, האקספרסיוניזם המופשט לא פועלים כקבוצה. השם ניתן ע"י המבקרים של אותה תקופה שראו משהו חדש קורה והחליטו לקרוא לו בשם. רוב האמנים באמת פועלים בניו יורק אך בנפרד. מה שמשותף להם זו התנגדות לדרך שבה הציור והפיסול נעשה עד אותו זמן והתחושה שהם אכן עושים משהו חדש. ב1111- נערכה במוזיאון לאמנות מודרנית (מומה) תערוכה

שנקראה "ציור ופיסול מופשט באמריקה." מבקרים מתחילים לדחוף את היצירה החדשה קדימה.