גילברט, וולוורט (הצילום של אותו צלם שצילם את קו הרקיע של ניו יורק מכיוון ניו ג'רזי,) אחד האדריכלים המובילים בארה"ב של אותה תקופה. רוחב אזור המשרדים יותר גבוה. מאוד מאסיבי שמתמר אל על. בקצה שלו מתפתח משהו מאוד גותי, לכיוון הארמונות הצרפתיים בתקופת הרנסנס. לא מעט גורדי שחקים שאבו השראה מהסגנון הגותי ולא מהרנסנס. מבחינת ההתפתחויות שאנחנו מסתכלים עליהם כאן- בדיוק הסוג של הבניינים הכל
כך מאסיביים גררו שינוי באדריכלות. הפך גם הוא למאפיין של הבנייה של גורדי השחקים בארה"ב.
מבחינת האדם שהולך בשדרה של מבנים כאלה- אין איוורור בכלל. הניו יורקים טענו שבסוף הרחובות יהיו
חשוכים וחנוקים לחלוטין.
ב1118- העיירה קובעת כמה תקנות לשליטה בגורדי השחקים. זה היווה חלק חשוב מהסגנון: ארכיטקטורה יותר תלויה בתקנות ואיך הסביבה רואה את תפקיד האדריכלות. בשונה מאמנות. חוקים שעושים
רגולציה של המרחב הציבורי.
– איזור- איפה אפשר לבנות בגובה א' ואיפה בב.' איפה יהיו אזורי מגורים (למשל סביב הסנטרל פארק)
ואיזור של מסחר ותעשייה בלבד.
– הגבילו את איך גורד שחקים צומח מעל הרחוב. Style ,SetBack כשהבניין עולה מגובה הרחוב הוא
צריך להעשות יותר צר.
מבחינה זו האמפייר סטייט דוגמא טובה: החלק התחתון רחב, אח"כ יותר צר ואז נעשה עוד יותר צר. התקנה קבעה סגנונית החל מ,1118- מגיע לשיא בשנות ה27- (כשבונים את הבניין ב1111- זה שיא
הסגנון.) בא להגן על זכויות האור והאוויר של התושבים.
כלומר לא רק הגבלת גובה אלא גם הגבלת רוחב. רואים את התופעה של בניינים בשנות ה27- 37
שנהייה יותר צרים.
התקנה לא שרדה המון שניים, כבר בשנות תה17- מותר לבנות שוב בניינים ישרים. מגדלי התאומים,
לדוגמא, יותר גובהים מהאמפייר סטייט וכולם מלבן אחד גדול שצומח לגובה.
יש פיקוח על כל העניין.
מההיבט האמנותי- אחת היצירות המפורסמות שנעשו בהקשר גורדי שחקים ואמנות היא היצירה המצולמת של אנדי וורהול. העמיד מצלמה במשך 24 שעות מול האמפייר סטייט. הרעיון של היצירה המוגמרת זה בעיקר להתמקד בתאורה בשעות הלילה. אחת מהיצירות הראשונות שמשלבות הסרטה, כאשר האמירה ביצירה היתה- להתבונן בבניין גם כסמל לעיר ניו יורק, סמל פאלי ולתת את התחושה של נקודת המבט היותר מסורתית – העמדת מצלמה
במקום אחד.
דוגמאות נוספות- הפוטוריסטים. אנטוניה סנטאליה- אדריכל בתנועה הפוטוריסטית. כבר ב1113- מתכנן את עיר העתיד תוך כדי שנסמך על גורדי השחקים שיודע ומודע להם שקמים ומתפתחים בניו יורק. אחד הדברים המעניינים אצלו זה הקשר לתחבורה- יש
אוטוסטראדה נטולת מכוניות. הנגישות הגדולה של להגיע עד המקום שעובדים בו. ראייה עתידנית.
רישום נוסף- גורדי השחקים שהוא מתכנן כן מדברים בשפה הרבה יותר מודרנית. נתפס אצל אדריכל (אירופאי) ביטוי לעיר העתיד כן חושב על הבטון כחומר פלסטי (החום באיור.) דרך הציור מוצא את השפה החדישה- משטח
הזכוכית הגדול בין תומחה אחת לשנייה. הדבר היחיד שקצת מדמה את התוכניות- האנדרטה לחללי מלחה"ע ה.1- קצת מדמה את גורדי השחקים של
סנטאליה. אבל הכל בטון. סנטאליה נהרג במלחמה, אז יכול להתפס כהומאג.'
השוואה נוספת- זאהא חדיד, אדריכלית בריטית ממוצא עיראקי. אדריכלית מאוד חשובה. תכנית לגורד שחקים
בדוחה, קטאר. כנראה לא בוצע. רואים את הכיוונים החדשים שמחפשת בנפחים השונים.
פוטוריסט- טוליו קרלי (מהדור השני- .)1131 עיר פוטוריסטית, אבל לוקח את עיקרון ההסתה אחורה. משלב בתמונה גורדי שחקים ניו יורקיים, לא משהו מאוד
ממוצא. הכניסה פנימה ושאיפה למעלה. התמונה הכי מפורסמת שלו- "לצלול אל תוך עיר," הוא היה גם טיס. היה לו את זווית הראייה שבה בטייס מתוך תא הטיס רואה את גורדי השחקים כשהמטוס צולל למטה. מוכיח שגורדי השחקים נתנו לאמנים זוויות ראייה
שונות.
ליאו מורי, מחוברת מדע בדיוני. רואים את המטרופולין. מבסס את עיר העתיד על מנהטן.
בדוגמא השנייה- אונייה שטסה הפוך ונלחמת בכוחות הגרוויטציה. בפירוש הופך לחלק מהותי של התרבות החזותית. לא רק בהיבט של ציור אלא גם בהיבט חשיבה על אדריכלות
חדשה וגם בהיבטים של אפילו אמנות מסוג חדש- לבטא את העניין דרך סרט (כמו וורהול.)
כיוון חדש של חשיבה מה זה אמנות.
