אמנות מודרנית – לקראת אמנות מופשטת – אורבניזם

מאפיינים בסיסיים עפ"י ג'יי קרלסון וובסטר:

 

• גובה רב באופן יחסי
• ארגון פנימי של הקומות- נוסחא איתה יוצרים מקבצי קומות. הם זקוקים לארגון פנימי שייתן מקסימום

מרחב ואור. בניה גבוהה מתחילה כבר בשנות ה.17- על מנת לבנות בניין שימקסם את כמות הדירות / המשרדים שיש בו כל אחד מהם צריך אור ומרחב. אנו נמצאים כמה עשורים לפני המצאת החשמל (נורת חשמל .)1681  נכון,  אפשר להאיר עם  נורת  שמן  אך  הן  מחממות  ויש צורך באוורור. דוגמא לארגון

החדרים היא האמפייר סטייט בילדינג. ניתן לראות צורת תכנון וארגון חזרתי מסודרת לקומות .8-27

 

אילו תנעים עודדו את בנייתם של גורדי השחקים?

 

• ערך קרקע גבוה- איזור מסחרי מפותח שכולם רוצים להיות בו. אין מקום רב (אי אחד קטן שכולם רוצים

להתנקז אליו.)

• זמינות של כוח עבודה- אין יותר קל מלגייס את כל מחפשי העבודה לבניית גורדי השחקים. קרלסון רומז

לכך שאיגודי העובדים והאופן שבו פועלת הכלכלה והצפיפות בעיר מאפשרת את הבנייה.

• טכנולוגיה זמינה- עוד תוצר ארוך טווח של המהפכה התעשייתית. כלי עבודה, צנרת מים, מנועים.
• פסיכולוגי- הגובה כמתאר כוח. בהשוואה לבניה הגותית בימה"ב.
• אסתטיקה- קרלסון טוען שישנה העדפה למבנים גבוהים מבחינה אסתטית.

 

מבחינה טכנולוגית, יש עבודה על פיתוח המבנה השלדי. כשבונים את ארמון הבדולח מברזל וזכוכית ב.1611-

לולא המהפכה התעשייתית לא היינו מגלים את הפלדה ואת חסינותה לאש.

 

 

הבטיחות ב.1613- לפניו היו מעליות רק לסחורות. כעת היא מספיק בטוח שאנשים

מעלית

ממציא

אוטיס-

 

שנכנסים אליה לא יפחדו ממוות פוטנציאלי.

 

 

 

18

 

 

 

טיפולוגיה (טיפוסי) גורדי השחקים-

 

.1 האדריכל ג'ורג' פוסט תכנן את "ניו יורק ווארלד" ב,1661-17- 27 קומות והיה הבניין הגבוהה ביותר בעולם מבנייתו עד .1614 זה חשוב כי תוך 4 שנים בנו בניין יותר גבוהה. למעשה זוהי תחרות מהירה

של בניה  גבוהה.  הכיפה  מזכירה  את  הפנתאון  והקפיטול  (הקונגרס  האמריקאי-)  מתחבר  עם  רעיון

הדמוקרטיה האמריקאי וגם לרעיון דתי כמו כנסיה. השפה האדריכלית היא קלאסית. יש לנו נתק בין גורד השחקים כטיפוס ארכיטקטוני לבין התכנון שלו. האדריכלות מקדימה את השפה. האמנות מחפשת את השפה והאדריכלות כבר התקדמה. ניתן לראות בכניסה קשת וגמלון וכו. התפיסה החזותית היא מסורתית. מירב ההשראה של פוסט היא הכיפה של כנסיית האינוולינד, צרפת. אותו אדריכל  צרפתי

תכנן גם את התוספת ללובר. המעבר מתוף רחב לצר. לנטרנה– הקצה של הכיפה (לנטר- מנורה.)

.2  בניין מט-לייף, הבניין הגבוהה ביותר מ1171- עד .1113 בניין זה  מלמד אותנו על הגישה העיצובית. קצת מהביג בן ובנייני העירייה באירופה. העיצוב כאן הוא בניין משרדים נמוך, אליו מוצמד הבניין. הוא שואב השראה ממגדל הפעמונים בסאן מרקו (שנהרס ונבנה שוב.) אם אנו מסתכלים על איזור ה"כתר" אנו יכולים לראות את מוטיב הפירמידה המרובעת. יש פה הרבה יותר מודרניזם. מעבר ל2- הקומות

הראשונות המסורתיות,  הבניין מעליהן  נראה מאוד מודרני-  פשוט,  נקי.  התאורה  היא חשובה כי  היא

מכוונת אותנו לכמה הבניינים הללו הם סמליים.

 

דיברנו מצד אחד על התנאים בהם מתפתחת העיר ניו יורק- בהיבט הפארק, הבנייה שבסביבו, התפיסה הייחודית שיוצרת גם המשכיות לפריז. מצד שני ראינו שההתפתחויות קצת לכיוונים אחרים. החלטה על עשיית פארק, במאה

ה11- להמשיך ולעמת את הגן האנגלי עם ההתפתחות הטבעית שלו שרוצה לצור אשלייה שהאדם הולך בטבע.

הטכנולוגיה קיימת ובכל זאת הבנייה הגדולה מתפתחת בניו יורק ושיקגו ולא באירופה. קשור לתנאים מסוימים.

נמשיך עוד היבטים של האדריכלות המודרנית היום. יש כאן חיפוש אחרי סגנון. לאדריכלים אין פתרון אמיתי למה שסאליבן קורא בניין המשרדים הגבוה, ואז הולכים לדברים עתיקים יותר. למה בקונטקסט הזה? לא אידיאולוגיה דתית, לא אידיאולוגיה של להחיות מחדש משטר

דמוקרטי (כבר יש.) הליכה למודלים היסטוריים, היסטוריציזם בקטע של מה שהיסטורי נתפס מכובד ומקובל.

איפה כן רואים את החידוש? במה שקורה בין הרוצה התחתונה (הבסיס, אזור הכניסה) לבין הכתר, האזור העליון-  שהם ההיסטוריציסטים, וביניים שפה אדריכלית יותר פשוטה. לא נעדרת עיטורים. אותה עיטוריות, אם רואים בפרספקטיבה של הבניין הגבוה, הופכת להיות משנית לעיקרון החזרתיות, הבנייה שיוצרת שפה חדשה בגלל שכל

כך הרבה קומות נראות אותו הדבר.