קבורה בתקופת הברזל

אכזיב – חפירות בבית הקברות הדרומי ע"י אילת מזר – לצורך עבודת דוקטורט. כדי להגיע לסלע האם

בו חצובים הקברים היה צורך בעבודת טרקטורים – לפינוי ערמות העפר שכיסו אותו.

 

חלק מהקברים – חצובים בסלע. קברי פיר די רדודים, התקרה נבנתה על פני השטח ע"י לוחות כורכר. סוג אחר של קבר חצוב כולו מתחת לפני השטח בצורת קברי פיר המובילים לחדר קבורה. ברור שיש פה

מעין ארכיטקטורה שיש לה משמעות כלשהי, וכן ניתן לראות הפרדה בין סוגי קברים.

 

 

 

 

ממצאים – פסלוני פרשים – אולי מעיד על מקצועו של האדם הקבור. סטים של כלים, פכיות, כלי אכזיב

)שפת פטרייה רחבה( לצד כלים קיפרו פיניקיים.

 

בנוסף – מכלול כלי ברזל – מצביע על היותם של חלק מהנקברים לוחמים אולי. מעיד על מעמד – כלי

ברזל הם כלים יקרים – שניתן למחזר. קבורה של כלים כאלה תעיד על קבורה של לוחם ממעמד גבוה.

 

 

 

 

–   לעיתים- חציבה של החדר בצורת משולש )בסיס רחב – קירות פונים כלפי פנים ונפגשים

בתקרה – כמו מעין פירמידה,( עם בד"כ שלושה משכבים למתים. עצמות המתים נערמו לאחר

מכן בפינות החדר ע"מ לפנות מקום למתים חדשים.

 

 

 

 

 

בתוך בית הקברות הדרומי – סדרה של קברים בנויים מאבני גזית. בנייה אופיינית לתרבות הפיניקית. הרבה פעמים – ניתן לראות אבן בתקרת הקבר – בעלת חור עגול הסתום בחלוק. יש הטוענים שמדובר במנהג חגיגי – חג הנסך, במהלכו נוצק שמן או יין או דבש לחלל הקבר. גם כאן – התקרה נוטה כלפי פנים ויוצרת מעין חלל משולש. ככה"נ מדובר בחיקוי – או של החציבה, או שהחציבה היא חיקוי של

הקבר הבנוי.

 

בית קברות צפוני – עדויות לקרמציה. התגלה כבשן עגול בנוי אבן, וכן קדרות גבוהות )אורנות.( קדרות אלו ידועות מהחוף הפיניקי כמשמשות לאחסון העצמות לאחר הקרמציה )יש לציין שכלים אלו נמצאו גם בשימוש יומיומי.( הקדרות ששימשו לקרמציה כוסו בקערות, גם הן מטיפוס יומיומי, ששימשו כמעין

מכסה.

 

לא מדובר ברמת הקרמציה הידועה לנו כיום – ככה"נ מדובר בכיווץ של העצמות לגודל של בערך שני

שליש מהגודל המקורי. עצמות פריכות יותר בוודאי נשרפו והתפוררו לעפר.

 

לעיתים ניתן לראות עדויות לסעודת קבורה.

 

כך שנראה שיש פה קשת רחבה של מנהגי קבורה פיניקיים. נשאלת השאלה, האם מדובר בהתפתחות של מנהגי הקבורה? האם ניתן לראות כאן הבדל בין מעמדות, או שבכלל מדובר פה במנהגי קבורה שונים של

קבוצות אתניות שונות אשר הרכיבו את התרבות הפיניקית?

 

קרמציה – אולי נבעה מהאמונה שהעבירות דבקות בבשר. הלובן שהעצמות מקבלות לאחר השריפה

מסמלות אולי את הטהור, מה שנשאר לאחר כליית הבשר.

 

 

 

 

קברים ברמת פורייה

 

רוב הממצא הארכיאולוגי – ממצא של קברים בנויים, כלומר – מעמד גבוה. הקברים של האדם הפשוט,

שבד"כ נקבר בבור באדמה בד"כ לא משתמרים. באתר זה התגלו דווקא קברים פשוטים יותר.

 

מדובר באתר הנמצא בנחלת בנימין.

 

בורות – מדופנים באבנים, ומכוסים באבנים נוספות. מדובר באבני שדה לא מסותתות. הקברים קרובים זה לזה, שיטת הבנייה זהה, כל הקברים פונים לאותו כיוון. ברור שמדובר פה בקבוצת קברים בעלי קשר

כלשהו – אולי של משפחה.

 

כלי חרס – אופייניים לתקופת הברזל. פכי צפחת, נרות וכד.'

 

הרבה פעמים ניתן לראות הסרה של צוואר הקנקן, אולי כדי להוציא אותו משימוש, ע"מ למנוע שוד, או

שמדובר בשבירה מכוונת ע"מ שניתן יהיה להכניס לתוכו דברים גדולים יותר.

 

 

 

 

 

נצרת – מערות קבורה יחסית פשוטות. בלי מאמץ אדריכלי אדיר. יחד עם זאת לא מדובר בקברים של העניים ביות. מערה מעוגלת, ללא תאים או חדרים. הפתח נאטם באבן גדולה. ברצפה נחצבו שני בורות

ששימשו ככה"נ לאיסוף עצמות המתים לשם פינוי מקום למתים חדשים. מאספות.

 

מכלול קראמי – לא נשמר באופן מדהים, יחד עם זאת היה מספיק כדי לתארך את הקברים לתקופת

הברזל.

 

ככה"נ לא מדובר בבית קברות פיניקי, אלא בקברים של אוכלוסיית ההר – המזוהה כקבוצת התנחלות

ישראלית. לא הרבה ידוע על קבוצות אלו בתקופה זו.

 

עוד בקברים אלו – חרפושיות. עיטור אריות, יענים – אופייניים לתקופת הברזל.

 

מאוחר יותר – קברים יהודאים מאופיינים בהופעת כלים עשויים אבן גיר.

 

 

 

 

התקופה הפרסית

 

אנחנו משתמשים בשנת 586 – חורבן בית ראשון, כסמן לסוף תקופת הברזל. זאת למרות שכבר 200 שנים קודם הסתיימה תקופת הברזל בגליל – עם הכיבוש האשורי של האזור. בעצם ב200 השנה האלו

אנחנו מקבלים מעין תערובת תרבויות בארץ – בגליל – מעין בליל של תרבות אשורית ותרבויות אחרות,

בעוד בדרום הארץ נמשכת התרבות הקיימת עד החורבן הבבלי.

 

התקופה הפרסית נגמרת עם כיבוש אלכסנדר מוקדון בשנת .333 יש לזכור – הפרסים לא הגיעו בדיוק

בשנת ,586 אלא הבבלים שלטו על הארץ במשך מספר שנים.

 

 

 

 

קבורה בקיבוץ לוחמי הגטאות – מאפייני הקבורה – חציבה מלבנית, באורך של כ2 מטרים, שם מונחת

הגופה, ומכוסה בלוחות אבן. הקברים מסודרים על ציר מזרח-מערב. כלומר – הראש פונה לכיוון מזרח.

בפינת הקבר – בד"כ בצד של הראש – קנקן גדול עומד, לעיתים בתוך שקע חצוב במיוחד. בתוך הקנקן –

ייתכן והיו מים, חלק מן הפולחן למת.

 

אין ספק שמדובר כאן במנהג קבורה של קבוצה מסוימת. המאופיין בקברי ארגז והנחת המת על הגב

כאשר הראש פונה למזרח והרגליים למערב.

 

 

 

 

קברים מהתקופה ההלניסטית בעכו – שיטה מאוד דומה לקברים של לוחמי הגטאות – קברי ארגז, על ציר

מזרח-מערב. הקברים מכוסים בפלטות אבן.