מזון – לאורך כל ההיסטוריה האדם נדרש לשאלת אספקת המזון, ייצור ואיסוף המזון. המזון הוא צורך
חיוני לקיומו של האדם.
החיים במדבר – האדם זקוק ל4 דברים עיקריים:
מים –
– אוכל
– מחסה
– אנרגיה/חומר בעירה.
החיבור בין סביבה, חברה וכלכלה, היוצר את הפיתוח בר קיימא, זה שממשיך לדורות הבאים, היה קיים
במידה מסוימת גם בתקופות קדומות.
ראשית החקלאות – החלה להתפתח באזור צחיח למחצה דווקא. כלומר – בתנאים לא אידיאליים
לחקלאות. ראשית החקלאות באזור המזרח התיכון – מסופוטמיה. מהר מאוד התפשטה לאזורים אחרים,
בעיקר מערבה, גם לאזור א"י.
ירמו (Jarmo) – אזור כורדיסטאן העיראקית. ככה"נ מדובר באחד מהמקומות בהן החלה להתפתח
החקלאות )מבחינה גיאולוגית – לאחר סוף הפליסטוקן ותחילת ההולוקן.(
– מהו הגורם לתחילת השימוש בחקלאות? –היום – ישנן טענות שההומו סאפיינס התפתח כבר
לפני 300,000 שנים. גם לחץ סביבתי היה קיים בתקופות קדומות יותר – בתקופות הקרח השונות. השאלה הזו נשארת פתוחה. לא ברור מה היה הזרז העיקרי למעבר לכלכלה המתבססת על חקלאות. כיום נהוג לחשוב שמדובר באיזשהו לחץ סביבתי מיוחד, אך מה בדיוק סדר
האירועים שקדם לכך, לא ברור. כמו כן, קשה לשים את האצבע על הנקודה המדויקת בה החל
השימוש בחקלאות. האם יש להגדיר את תחילת החקלאות ברגע שבו מתחיל האדם 'למיין' זנים, לבחור זרעים, בע"ח מסוימים, למרות שהופעת הזן המבוית יכולה להיות אלפי שנים מאוחר
יותר?
מבחינת שימוש כמזון, לדוגמא, השימוש בזרעי דגן החל אלפי שנים לפני שהופיעו זנים אלו בצורת
חקלאות מסודרת. כך גם השימוש בבע"ח כמזון.
אקלים
הרי הזאגרוס, גבול כורדיסטאן-עיראק. צמחייה של עצים, על המדרון ובעמק, מה שמצביע על כמות
גשמים מספקת – בדומה לאקלים בהרי ירושלים לדוגמא. ברור שלא מדובר באקלים צחיח- מדברי.
זהו אזור צחיח למחצה. כלומר, יש פה שילוב של שתי כלכלות שונות – רעיית צאן וחקלאות. כך נוצר
בסיס כלכלי חזק יותר – המקנה יותר אפשרויות במקרה של בצורת וכד.'
לכל אזור אקלימי – סוג החקלאות המתאים לו. באזור זה – אזור הררי שמקבל כמות יחסית גדולה של
גשם, נפוצה מאוד חקלאות בעל.
-מאוד קשה לפתח חקלאות על מדרון. הנטייה של החקלאי – היא תמיד להשתמש בשטח ישר. לכן – בארץ, ניתן לראות הופעה של טרסות בהרי יהודה. השימוש בטרסות בחלקים שונים של המדרון
מאפשרת גידול דברים שונים.
תל אבו הוריירה – ליד הפרת. כיום טבוע מתחת לאגם שנוצר כתוצאה מסכר שבנו הסורים. תקופה
נאטופית – ניאולית. נחשב אתר מפתח להבנת ראשיות החקלאות. ככה"נ – שימוש במים מן הנהר.
התפתחות נוספת של החקלאות –אם אנחנו מניחים שהחקלאות התחילה מתלות בגשמים – חקלאות בעל,
הרי שהבאת המים לשדות מהנהר ופיתוח מערכת השקיה ראשונית מהווה מעין קפיצת מדרגה.
מספר היבטים בנוגע לחקלאות קדומה: אקלים, נוף, סוג הקרקע, זמינות המים, והחברה האנושית.
המהפכה החקלאית – אולי הכי חשובה בהיסטוריה האנושית – אפשרה התפתחויות נוספות – הופעת קרמיקה, אספקת מזון, הגדלת כושר הנשיאה של השטח, התפתחות היררכיה ומנהיגות, התיישבות קבע
ועוד.
אקלים בכדור הארץ
– הכי הרבה גשם – נופל באזורים הטרופיים, סביב קו המשווה. באזורים אלו, ניתן למצוא
מינרלים שונים – דוגמת פחם-אבן )זה שכורים מתוך האדמה.( העולם מחולק לאזורים
אקלימיים שונים – טרופי לח, לעומת מדברי יבש לדוגמא. חלוקה זו היא קבועה.
ישנם כ 40% של אזורים לחים, לעומת 35% של אזורים יבשים.
ניתן לחלק את האזורים היבשים ל4 קטגוריות:
צחיח קיצון arid) (hyper – p/pet = 0.05 או קטן מזה
0.05-0.2 – (arid) צחיח
0.2-0.5 – (semi arid) למחצה צחיח
לח למחצה יובשני suhumid) (dry – 0.5-0.65
נקודת הזנית – הנקודה בה השמש נמצאת ב90 מעלות לקרקע. בנקודה זו, אנרגיית השמש היא מקסימלית. )בקו ההיפוך הדרומי – נקודת זנית מתרחשת ב.21.12 בקו היפוך צפוני – .(21.6 החום שנוצר כתוצאה מכך מביא לעלייה של האוויר החם, ובשילוב עם האוויר הלח ליצירת עננים גדולים מאוד ועמוסים במשקעים. עננים אלו מגיעים לגובה רב, והם שמביאים את רוב הגשם לאזור הטרופי. האוויר החם שעולה מנקודת הזנית דוחף את העננים הללו לכיוון צפון ודרום. האוויר החם ממשיך לכיוון הקטבים
– הצפוני והדרומי, מה שמביא לפיזור של החום.
ריכוז האוויר בנקודת הזנית גורם ליצירת רמות ברומטריות. האוויר שחוזר מהקטבים יורד למטה כתוצאה מהלחץ האדיר. אוויר זה מתחמם, והופך יבש מאוד. המקומות אליהם יורד האוויר היבש מהאטמוספרה
הם המדבריות הגדולות שאנחנו מכירים. מערכת זו היא קבועה, ולכן ניתן לראות שעם תזוזת הלוחות,
משתנה האקלים על היבשת – ואזורים שלמים הופכים ממדבר לאזור לח-טרופי, או להיפך.
תא הדלי – (hedley) – המושג המקצועי המתאר את אותן מערכות של עליית וירידת אוויר.
PET – ) evapo‐transpiration (potential – היכולת של האטמוספרה לייבש מקום מסוים.
היחס בין הלחות הנכנסת ללחות היוצאת (p/pet) – מאפשרים לנו להגדיר את תתי האזורים של האזורים
הצחיחים.
ככל שהאזור יותר יבש, השתנות האקלים היא יותר גדולה, והוא פרוץ לבצורות.