ההבדל בין אזורים לחים לאזורים יבשים עמד כיום על יחס של 0.65 בין כמות המים הנכנסת, לכמות המים היוצאת )אידוי וכד(.' לכאורה, היינו מצפים שהגבול יהיה כאשר כמות המים הנכנסת שווה לכמות המים היוצאת – כלומר – יחס העומד על מס' עגול – .1 אולם – יש להתחשב בקרקע, בצמחייה. הקרקע לא תמיד מסוגלת לשמור בתוכה את כל כמות הגשמים או את כל המים הנכנסים. במקרים אחרים, הקרקע
אוגרת בתוכה את המים וכד.
– בתוך האזורים הצחיחים – גבול פנימי – המפריד בין אזורים המתאימים לחקלאות בעל, ואזורים
שאינם מתאימים לכך. למעשה, האזור הראשון מבין האזורים הצחיחים הוא הצחיח למחצה.
האזורים היבשים – הם אזורים בהם בד"כ חיים נוודים, אנשי מרעה, המתקיימים בעיקר מבשר. בני
האדם אינם יכולים לאכול את הצמחים הגדלים באזורים אלו בד"כ, אך כבשים ועיזים כן יכולים. האדם ממיר את הצמחים הללו בחלב ומוצרי חלב אותם מפיקים עדרי הצאן, והוא שהפך למקור
הפרנסה העיקרית שלהם.
ניתן לפעמים לזהות יחסי גומלין בין העוסקים בחקלאות והנוודים. החקלאים – לעיתים נתנו לעדרים לעבור בשדות הדגן אחרי שנקצרו. כך העדרים היו 'מנקים' את השדה, ומדשנים אותו בגלליהם
באותו זמן.
– מדבר סהרה – האזור הצחיח הקיצון הגדול בעולם. כלומר – זהו המדבר היבש בעולם. הוא גם
הגדול ביותר – ומגיע עד מדבריות סיני ואף אזור אילת.
בדר' אפריקה – אזור קטן שהוא צחיח. נוצר בעקבות זרמים ארקטיים קרים המונעים את היווצרות
העננים הנפוצים באזורים לחים.
סביב קו המשווה – בד"כ האזורים הם לחים.
מערב אסיה – אזור סין והודו – מפגש של שני תאי הדלי. האזורים הללו פרוצים לבצורות, כך נוצר אחד האזורים היבשים ביותר. כמו כן, רכסי ההרים הגבוהים באזורים אלו מסייעים גם הם במניעת הלחות
מהאזור. כך נוצרים אזורים שהם מדבר בצל גשם – גורם נוסף ליובש.
באירופה – כמעט ואין אזורים המגיעים למצב של צחיח קיצון.
צפון אמריקה – הגבול בין אזורים לחים לאזורים צחיחים עובר בקו ישר מצפון לדרום – כתוצאה מרכס הרים שחוצה את צפון אמריקה. כמו כן רוחות מהמערב מייבשות את האזור. יחד עם זאת, גם כאן אין
אזורים שהם ממש יבשים, אין אזורי יובש קיצוני.
דרום אמריקה – הרבה אזורים לחים. יחד עם זאת ניתן לזהות גם פה אזורים צחיחים, בעיקר ליד החוף
המערבי )מדבר אטאקאמה – מצ'ילה לפרו( הנגרם בגלל זרמים קרים הגורימים לייצוב האטמוספרה.
פטגוניה – סוג אחר של מדבר.לא נוצר בגלל תא הדלי. מדובר במדבר בצל גשם.
אוסטרליה – הרבה מאוד אזורים צחיחים. יחד עם זאת – אין צחיח קיצון, אלא בעיקר צחיח. מעט מאוד אזורים לחים. ואכן, אוסטרליה מייצאת הרבה כבשים – אזורים נרחבים שלא יכולים להיות מנוצלים
לחקלאות, אבל מתאימים לגידול צאן.
מה היה לפני חקלאות קדומה – במשך מאות אלפי שנה האדם התקיים על צייד ולקט.
באוסטרליה – אין התפתחות עצמאית של חקלאות לפני הגעת האירופאים. ייתכן שהלחץ החברתי שאנחנו מניחים שהוביל להתפתחות זו באירופה, פשוט לא היה קיים פה. שרידים לאוכלוסיה הנוודית קיימים עד היום – האבוריג'נים. אולם היום, הדיאטה שלהם היא שונה, לא אופטימלית לאורח החיים שלהם, וניתן
לראות השמנת יתר והתנוונות של אורח החיים השבטי הקדום.
