חקלאות קדומה באזורים צחיחים – אקלים ותבליט הנוף

אקלים כתנאי להיווצרות קרקע –  אזורים לחים עם טמפ' גבוהות – הקרקע בד"כ סובלת מחוסר יסודות

יחסית במהירות. היסודות החשובים לצמח נשטפים במהירות. יוצא דופן במקרה זה הוא אזור שבו קיים מעין מעגל אקולוגי סגור – כלומר – כאשר הקרקע מכוסה ע"י צמחייה באופן קבוע, הצמחייה שוברת את הסחיפה שנוצרת ע"י הגשם. כמו כן הירקבות של צמחים אלו מביאה להחזרת המינרלים לקרקע, אותם מנצלים הצמחים שנשתלו. בקרקעות כאלה, כתוצאה משטיפה של חומרים מסוימים, נראה הצטברות של

חומרים לא שטיפים – כמו תחמוצות ברזל.

 

באקלים צחיח – אין הרבה שטיפה, אין הרבה מים – ולכן אין הרבה חומר אורגני בקרקע. אין חוסר של

מלחים וגירים, שנשטפים באזורים רטובים, ולמעשה לפעמים יש עודף של מלחים בקרקע.

 

קרקעות שחורות – קרקעות אידיאליות, )צ'רנו( – נמצאים באקלים בו יש מספיק מים, אך לא יותר מדי, כך שהמינרלים לא נשטפים. קרקעות אלו בד"כ נמצאות באזורי מעבר – בין אזורים צחיחים לאזורים

רטובים.

 

סולון צ'אק – קרקע עם הצטברות גבוהה של מלח ע"פ השטח. בארץ – קיימות בערבה, שם יש שכיחות

גבוהה יחסית של מי תהום, והתאדות גבוהה של המים מפני השטח, מה שיותר הצטברות מלחים.

 

חמרה – לא קיימת באזור רחובות של היום. דורשת אקלים לח. יחד עם זאת, מתחת ללס באזור בארי כן

ניתן למצוא קרקע מסוג זה, מה שמעיד על אקלים לח יותר באזורנו בתקופות קדומות יותר.

 

אוקסיסול – קרקע באזורים של שטיפת יתר. באופק העליון בקרקע זו יהיה בד"כ כהה יותר. בשאר האופקים – הומוגניזציה – אין הפרדה ברורה. ככה"נ חלק מן העניין הוא פעילות ענפה של בע"ח. קרקעות

מסוג זה קיימות סביב קו המשווה. חקלאות באזורים אלו מחייבים הוספה של גיר ודשן כימי לקרקע.

 

סבחה – מי תהום גבוהים. יוצרים, בדומה לערבה, הצטברות של מלחים קרוב לפני השטח.

 

במסופוטמיה – עונת הזריעה באוקטובר נובמבר. אז מי הפרת או החידקל עדיין נמוכים. לשם כך נחפרו

תעלות הטייה. אבל – תעלות אלו גרמו להמלחת הקרקע. לכן, ככה"נ, הדגן הנפוץ שם היה שעורה,

שעומדת טוב יותר בפני מליחות קרקע.

 

 

 

 

 

 

בימת ערב – ניסיון ליישוב של האזור ע"י השלטון הסובייטי הביא להמלחת הקרקע. מקרה חמור של

מדבור מעשה ידי אדם.

 

קרקע פוטזול – הפרדה ברורה בין האופקים. פני השטח מאוד כהים. לאחר מכן, אופק מאוד בהיר, ושוב אופק כהה. מדובר באקלים קר יחסית. אופק A די עבה- מלא חומר אורגני. יחד עם זאת, האקלים הלח יחסית – 700-800 מ"מ גורם לשטיפה. בנוסף – PH נמוך גורם לבלייה כימית, כך שגם תחמוצות הברזל

נשטפות – וזהו מקור האופק הבהיר, שהוא בעצם חלק מאופק .A

 

 

 

 

תבליט הנוף

 

משפיע על האקלים, כמויות המים ועוד. כמו כן משפיע על כמות הצמחייה. בהרים הגבוהים – יותר

משקעים, פחות צמחייה. בד"כ אין עצים – רק דשא ועשבים. אזור זה מנוצל בעונות מסוימות לרעייה.

 

תהליך זה נקרא humance .trans

 

ניתן לראות השפעה כזאת של תבליט הנוף גם באזורנו – בעיקר בערבה של ירדן. עלייה להרים הגבוהים

בקיץ וירידה למישורים בחורף.

 

מדרונות ההרים – הרבה סחיפה ושחיקה, מה שמפריע להתפתחות הקרקע. אין יציבות של הנוף.

 

אזור הרצליה  – מצוק ליד הים. השכבות שניתן לראות במצוק נוצרו כאשר הנוף נראה אחרת. אין

היווצרות של שכבות קרקע חדשות. ככה"נ בתקופות קדומות פני הים היו נמוכים יותר, מה שיצר רצועת

חוף רחבה יותר. עם עליית פני הים, הוא התחיל 'לכרסם' בקרקעות שנוצרו. מצב כזה נקרא paleosol – בעצם מבטא קרקע קדומה – שלא מושפעת מתנאי האקלים או מהנוף הנוכחי, אלא מהנוף הקדום, אותו

ניתן לשחזר לפעמים מניתוח אותה קרקע קדומה.

 

 

 

במישור החוף – ניתן לראות שכבות קדומות של חמרה, מה שמעיד על אקלים לח יותר בתקופה בה הייתה

שכבה זו על פני השטח.

 

 

 

חי וצומח

 

הקרקע מקבלת תוספות של חומר אורגני – מהעלים ומהשורשים שחודרים לקרקע. השורש קודח תעלות בקרקע, המאפשרות כניסה של אוויר ומים לקרקע. גם בע"ח החיים בקרקע – משנים אותה. נמלים

 

 

 

 

 

ותולעים, חופרים בקרקע ותורמים לפוריותה. הנמלים, לדוגמא – יוצרות תלכידי מינרלים בקרקע.

.Bioturbation

 

בקר – השפעה חיובית והשפעה שלילית על הקרקע. החיובית – דישון. הפרשות של פרות וסוסים מהוות מזון לבע"ח קטנים, אשר בתורם חופרים לתוך הקרקע ולוקחים איתם את אותו הזבל. כך השטח המדושן

גדל, והמינרלים החיוניים מגיעים לחלקים עמוקים יותר בקרקע.

 

ההשפעה השלילית – trempling  – דריכה ודחיסה של הקרקע.

 

 

 

זמן –

 

Humus – יכול להחזיק יונים שונים בקרקע.

 

לעיתים, לאחר תהליכים מהירים כמו התפרצות הר געש, ניתן לראות הבדל בין שני סוגי קרקעות – אחת ע"ג השנייה. ממש קיים גבול. אבל – גבול זה מיטשטש עם הזמן וכתוצאה מתהליכים שונים כגון פעילות בע"ח. בנגב – כתוצאה מחדירת אבק הגבול הזה כמעט ולא קיים. יחד עם זאת, כן ניתן לזהות הבדלים בין

סוגי הקרקע.

 

צפון מערב הנגב – הבדלים בסוגי האבק. היום החול יותר גס, ובעבר – יותר חרסיתי, מורכב מחלקים ותר קטנים. כך שאם גווני הקרקע בד"כ נקבעים ע"י כמות החומר האורגני, במקרה של הלס מדובר בכמות

החרסית.

 

הבדלים בסוגי החרסית יכולים להיווצר בגלל סוגים שונים של סופות – סופת אבק המלווה בגשם תביא ללכידת החלקיקים הקטנים באוויר ולשקיעתם לקרקע. חלקיקים אלו היו נשארים באוויר ללא הגשם. כך

שהגשם מביא להיווצרות קרקע עשירה בחרסית.