התקופה ההלניסטית – ראשית התקופות הקלאסיות חלק ב'

'הסרקופגים החופשיים' – כאלה שעומדים בחוץ לבדם. כל סרקופג הוא גם קופסא להנחת הגופה, וגם

מונומנט להנצחתה. הרבה נמצאים בצור.

 

במוזיאון של אנטליה בטורקיה – סרקופג חופשי, עומד על פודיום מאוד גדול. הפודיום עצמו מהווה מעין

חדר. מאוד גבוה, יוצר מונומנט מאוד מרשים.

 

קבר חירם )צור–( סרקופג מהתקופה ההלניסטית/רומית )ככה"נ לא מדובר בקבר חירם.( מאוד דומה

לסרקופג החופשי שנמצא בטורקיה.

 

קבר שמאי וכלתו – בגליל. כיום נחשב לאחד מקברי הצדיקים ליד הר מירון. ח'רבת שמא. זהו סרקופג כפול )שתי גופות,( פשוט יחסית. מעין חדר כניסה, חדר נוסף. דומה מאוד לאותם מונומנטים שנמצאו בטורקיה או בצור. לא ברור למה שימשו החדרים הנוספים, אבל ההנחה היא שמדובר בחלל לאיסוף עצמות – כלומר – שימוש באותו סרקופג מספר פעמים. סביר להניח שטיפוס הקבר הזה, עם החלל הנוסף

למטה, מקורו בטורקיה.

 

תופעה מהגליל המערבי – סרקופגים חופשיים שנחצבו מהסלע הטבעי. כלומר – שימוש בנקודות בולטות

בשטח באופן טבעי – וחציבת סרקופגים בהם.

 

קדש בגליל – פודיום גדול בנוי אבן עם כרכוב בולט. מאוד מזכיר פודיום שמעליו ניצב סרקופג חופשי

בצור.

 

חרבת כוכים – צמד סרקופגים חופשיים ניצבים ע"ג פודיום. הסרקופג נשדד, ולכן לא ניתן לתארך אותו

בוודאות.

 

 

 

 

 

–   סרקופגים חופשיים בעלי זיז – תת טיפוס של הסרקופגים החופשיים. בצור – הופעת זיזים הן על

הצד הצר של הסרקופג והן על המכסה, לעיתים בצורת מזבח.

 

בגליל – שורה של חמישה סרקופגים מסודרים בשורה. מעין מואוזוליאום. הראשונים, בעלי זיז מעוצב בצורת מזבח, לאחר מכן, סרקופגים בעלי זיז גס, ולבסוף – סרקופגים ללא זיז. ככה"נ לא מדובר במשהו פונקציונאלי )הזיזים מופיעים רק בצד אחד של הסרקופג,( אבל בהחלט ניתן

לראות שיש משמעות להופעת הזיז ולעיצובו.

 

חרבת דור – שורה של 8 סרקופגים, כולם בעלי זיז, אחד אפילו מעוצב בצורת מזבח.

 

עדות לכך שמדובר במשמעות כלשהי – כאשר מדובר בסרקופגים חופשיים החצובים בתוך הבלע הבולט

בשטח באופן טבעי, יופיע הזיז על המכסה.

 

סרקופגים עם זיזים – נמצאו בעיקר בצור. בדרום א"י לא נמצאו סרקופגים מסוג זה בכלל. למעשה כל

הסרקופגים בעלי הזיז שנמצאו בארץ קרובים מאוד לגבול הצפון.

 

 

 

 

בית שערים

 

נחשבת לעירו של רבי יהודה הנשיא. יחד עם זאת – בניין הנמצא מעל מערות הקבורה, נחשב לביתו של

הרב. בסמוך – בית קברות עם הרבה מאפיינים פגאניים.

 

מערת הרבי – לצד מערת הארונות ניתן לראות מספר מערכות קבורה רבות נוספות, אחת מהן גדולה ומפוארת במיוחד. זוהי 'מערת הרבי.' גם לה מעין עיצוב של 'כניסה,' בדומה למערת הארונות. לאחר מכן מתפצלת המערה לשני חדרי קבורה. זוהי מערה מאוד קבורה, בעלת פתח מפואר מאוד. יחד עם זאת, יש בה מעט מאוד מקומות קבורה. מאפיין מעניין נוסף – המצאות מעין תיאטרון מעל דלת הכניסה – בדומה למערת הארונות. בקצה המערה– שני קברים חפורים ומדופנים בלוחות אבן. על הקירות נמצאו כתובות המזכירים את השמות גמליאל, רבי שמעון ואנין הקטן. שמות אלו מופיעים בצוואתו של רבי יהודה הנשיא

כיורשיו. ייתכן מאוד שמדובר במערת הקבורה של רבי יהודה הנשיא.

 

התיאטרון – תופעה ייחודית. לא מוכרת בשום מקום אחר. ההצעה של החופרים – מקום התכנסות שאפיין

מקום קבורתם של חכמים "ועשו להם ישיבה על קברם."

 

 

 

 

מאוזוליאום – התגלה גם בבית שערים. משוחזר כבניין בגובה של 8-9 מ.' מפואר מאוד, שככה"נ עמד מעל מערת קבורה. זהו מבנה הנצחה מאוד עשיר בגילוף. האפריז – מקושט בסצנות ציד. שוב עיטורים פיגורטיביים למבנה יהודי. בתוך החורבות – התגלו שברי לוח שיש ועליו כתובת ביוונית – אפיגרמה

 

 

 

 

 

 

)שיר קבורה( של יהודי. שימוש בגורל – מונח פגאני. שימוש במנהגים פגאניים – השפה היוונית,

האפיגרמה, מעידים על כך שמדובר בקבורת אדם שמגיע מעולם פגאני. מן התפוצות, תרבות מיוונת,

שהגיע להיקבר בבית שערים – ליד ר' יהודה הנשיא.

 

ככה"נ לאחר מותו של ר' יהודה הנשיא, הפך בית שערים למרכז הקבורה של התקופה. יהודים מן התפוצות הגיעו להיקבר בה, או תרמו כספים לעיר. החלה להתפתח תעשיית מוות משגשגת, המשתקפת היטב בכמות הגדולה של מערכות הקבורה שנמצאו בעיר או מסביב לה. ההנחה היא, שבמהלך מרד גאלוס

נפגעה בית שערים, ומעמדה ירד.

 

בתקופה הביזנטית – בית קברות ציבורי נוסף נמצא ביפו.

 

תפוצת הנקברים לפי מוצא – נמצאו כ200 כתובות ששרדו. על פיהם, ניתן לזהות תפוצה אדירה של הנקברים – מתימן, קיסריה, וערים אחרות בגולה, כולם הובאו לקבורה בבית שערים )בצורת העצמות

כמובן(