היישוב היהודי בגליל ובגולן בימי הבית שני, המשנה והתלמוד

יוסף בן מתיתיהו – מונה להיות ושל הגליל בזמן המרד הראשון. אזור לא מוכר לו, לכן נוקט במספר פעולות שנועדו לספק לו היכרות יותר עמוקה עם האזור. אחד הדברים האלה – הוא ביצור 19 יישובים בגליל ובגולן. בספריו – הוא מספק לנו רשימות של אותם יישובים )הרשימות בספרים השונים כמעט

זהות.( ביניהם – הר תבור – היחיד שהיה כנראה מבצר של ממש ולא מקום יישוב, ציפורי – עיר

עצמאית, לא נופלת למרותו של יוספוס, כפר אתא – ככה"נ מסמלת את הגבול המערבי של הגליל.

המערות שמסביב ים כנרת – ככה"נ מדובר על המצוק של הארבל. ניצול טופוגרפי של השטח.

 

טבריה- בירה נוספת )מלבד ציפורי( של הגליל. טבריה הופכת למפקדתו של יוספוס, והיה צורך להפעיל

כוח כדי לגרום לה לסור למרותו של יוספוס.

 

ספף – ככה"נ מדובר בצפת. מצודה צלבנית כיום נמצאת על רוב הצלע המערבית של ההר ומחקה את

השרידים הקודמים.

 

מרות – היישוב הצפוני ביותר שמוזכר.

 

גוש חלב – עירו של יוחנן – מתנגדו של יוסף. העיר בוצרה לא ע"י יוספות אלא ע"י יוחנן )בפקודתו של

יוספוס.( זוהי העיר הגלילית האחרונה שנפלה במהלך המרד.

 

בגולן – 3 יישובים בוצרו. רק גמלא מזוהה בוודאות.

 

ככה"נ – הגליל היהודי בימי המרד הגדול הוא הגליל המזרחי והגולן בלבד. הגליל המערבי מתואר בתור

פניקיה.

 

 

 

 

 

מתוך 19 הישובים המבוצרים – רק 2 מערכות מצור קשות  – האחת על יודפת והשנייה על גמלא. שתי

הערים נכבשו, נחרבו, ולא נושבו עוד. שאר הערים המבוצרות ככה"נ נכבשו ללא קרב, והיישוב היהודי

בהם המשיך בחייו.

 

יודפת – בקעת בית נטופה. שוכנת על כיפה אשר ממנה יורדת שלוחה דרומה. מקום מוגן, הגישה אליו קשה, ובעצם יש רק צד אחד שממנו אפשר לעלות בצורה נוחה. המסלע – רך מאוד וקל לחצוב בו בורות

ומערכות מים.

 

גמלא – גבעה מבודדת מוקפת בעמקים תלולים. נחל דליות מצד אחד, ונחל גמלא מצד שני. נגישה רק מכיוון צפון מערב )גם לא גישה נוחה.( גם ההתיישבות פה נבעה משיקולי הגנה. היישוב נכבש לראשונה

ע"י אלכסנדר ינאי, ואז החל להתפתח שם יישוב יהודי.

 

 

 

–   בשני המקומות – הביצורים והגיאוגרפיה ככה"נ נתנו למפקדי הערים הרגשה של ביטחון עצמי,

שזהו קרב שניתן לנצח בו, ולכן הם נשארו ועמדו מול הרומאים בשעה ששאר היישובים נכנעו.

 

 

 

הגליל והגולן במאה ה1 – ימיו של יוספוס

 

–    גמלא – בנייה מבזלת – האבן המקומית. מאוד קשה, הרבה זמן לעבד אותה. לא כל האבנים

מסותתות – יש שימוש גם באבני שדה. אבני הגזית – סותתו כנראה בעזרת כלי פלדה.

היישוב בנוי על מדרון. בתים פרטיים – קורו בעזרת קורות עץ – יחסית יקר, נדרשים עצים גדולים, עבים, ישרים. כדי להתמודד עם בעיה זו נהוג היה לבנות תמיכה מבזלת – כלומר, לוחות בזלת הבולטים לתוך חלל הבית, שנועדו לתמוך בקירוי העץ. בליטתם של לוחות המתכת לתוך חלל הבית מקצר את האורך הנדרש של קורות העץ. בנייה מסוג זה נקראת 'בנייה חורנית.' שיטת בנייה אחרת

– היא שימוש בקשתות לשם תמיכה בגג.

בית בד – סוג של מפעל ציבורי. יש צורך במפתח גדול. לכן, יש פה שימוש בקשתות – לתמיכה

בתקרה. הקשתות נועדו למלא צורך פונקציונאלי. ייצור קמח – אבני רחיים. רחיים פולינתיים – מתקן פינתי, בד"כ מבזלת. אבן שכב ועליה שתי אבני

רכב, ביניהן יש מקום לשפוך את הגרעינים.  זהו מתקן ביתי. בנוסף – נמצאו גם רחיים תעשייתיים

– פומפייניות )מפומפיי.( מתקן בגובה שני מטר בעצם. אבן הרכב – אבן דו קונית, בתוכה נמצאת

אבן השכב. מופעל ע"י חמורים. המשקל הרב של האבן גורם לקמח להיות דק יותר. מתקן זה הגיע

ארצה רק בתקופה הרומית. כמו כן – עדויות לדיג בכינרת. לאחרונה – בגלל השפל במפלס הכינרת, נמצאה סירה בכינרת – המתוארכת למאה הראשונה לספירה. זוהי הסירה השמורה ביותר שיועדה לדיג במים מתוקים, שנמצאה עד כה. בסירה התגלו שני ראשי חץ, וייתכן שהיא קשורה לתיעוד על

הטבעת סירות דיג רבות במהלך המרד הגדול.

 

 

 

 

 

כפר נחום – התגלו בתים פרטיים, בית כנסת, וכנסייה מתומנת. מתחת לכנסייה, התגלו מבני מגורים

מהמאה ה1 והלאה.  ככה"נ מדובר בכפר דייגים. ניסיון לשחזר בתי מגורים. חצר מרכזית ומסביבה

נפתחים חדרים שונים. אולי מדובר ביחידת מגורים של משפחה מורחבת. בנייה באבני שדה, השימוש

באבני גזית הוא רק בפתחים. הקירות מטויחים בבוץ. הקירוי – גגות עץ ומעליהם בוץ.

 

 

מלאכות נוספות –

–    נגרות  – הכנת דלתות עץ, גלגלים, כלי עץ, וכמובן הכנת קורות עץ לקירוי, בניית סירות ועוד.

–    נפחות –