ארכיאולוגיה והמזרח הקדום

תנועה – מחזור עונתי הנקבע ע"פ עונות השנה ושוני סביבתי. בניגוד לחברות אחרות, המים כאן לא משחקים את אותו התפקיד בנוגע לנדידה. כאן – יותר מ2000 מ"מ בשנה. התנועה תלויה אך ורק

בהבשלת מקורות מזון שונים בעונות שונות.

 

לרוב הקבוצות האלו – אתרים קבועים, בנויים, ביניהם עוברת הקבוצה במלך השנה. ייתכן, שחלק

מהאוכלוסייה נשארת בכל אתר למשך כל השנה.

 

האתר המרכזי – מיושב במשך החורף, והוא וודאי המתוחכם והמושקע ביותר. בין האביב לסתיו – ישנה התפזרות לאתרים מיוחדים – לעיתים מחנות המתמחים בפעילות מיוחדת – דוגמת ציד, דיג, ציד של

יונקים ימיים.

 

הכפרים הגדולים, בד"כ נמצאים על גדות הנהרות, סמוך למקור מים חיים. בד"כ יש גישה אליהם עם

סירות, והם מוגנים מבחינה מסוימת מפגעי טבע. אתרים אלו יכלו להכיל עד אלפי תושבים.

 

סוגי הדגים – הליבוט – מרץ עד יוני. הרינג – מרץ עד מאי. יונקי ים – באביב. סלמון – מרץ עד

ספטמבר, בעיקר בקיץ. דג הנר – אמצע מרץ. הקיץ – התקופה הכי אינטנסיבית של הדיג בסופו נערך

לקט של אוכמניות.

 

מדובר בשבטים המאורגנים לכפרים. ניתן לראות היררכיה – ריבוד חברתי, בין השבטים ובתוך השבטים עצמם. לכל שבט – צ'יף. ישנן עדויות לכיבוש שבטים ע"י שבטים אחרים. שבטים מסוימים מגיעים עד

לרמה של צ'יפדום  – ומונים עשרות אלפי חברים.

 

החברה עצמה מאורגנת לפי משפחות מורחבות. הזהות האתנית העיקרית היא עם השבט. ישנו ארגון על-

שבטי, אך אין הזדהות אתנית איתו.

 

קשרים בין המשפחות – או רשמי – ע"י אב משותף, או לא פורמלי – אב משותף לא מוגמר.

 

מעמד חברתי – מורכב משני גורמים – .1 ההון האישי .2 תרומה למערך החברתי.

 

זהות משפחתית יכולה להיקבע לפי האם או לפי האב, תלוי בשבט. בתוך השבטים – חלוקה ל(moiety) – מערכת אמונות בתוך השבט. קשרי נישואין, נערכים רק בין שני מויאטי שונים. זהות המויאטי נקבעת

ע"פ מסורת.

 

זוהי חברה עם הרבה עבדים –שבויי מלחמה.

 

 

‐ סעודה תחרותית. בין השבטים מתפתחים מאבקי כוח. כך גם בתוך השבט. יחד עם זאת אין

Pot lotch

 

מלחמות פנימיות. מאבקי הכוח נפתרים ע"י חגיגה שנמשכת מספר ימים. את סעודות אלו עורכים הצ'יפים

 

 

 

 

 

 

לכבוד עצמם, ותפקידן להראות את עושרו הרב של הצ'יף. בסעודות אלו מאכיל הצ'יף מאות אנשים,

מחלק המון מתנות למשתתפים, ולעתים אף שורף רכוש – כדי להדגיש את עושרו הרב.

 

אירועים אלו לעיתים קובעים את ההיררכיה השבטית. מי שערך את הסעודה המוצלחת ביותר זוכה במעין

טוקן מנחושת, המעיד על עושרו המופלג.

 

חלוקת הרכוש באירועים אלו מהווה הן הפגנת כוח, והן דרך להבטחת נאמנות – מי שמקבל רכוש מחוייב במידת מה לזה שחילק אותו. בעצם מדובר כאן על מעין חלוקה מחדש – ריכוז של הכלכלה במקום

מסוים, ולאחר מכן חלוקת המשאבים מחדש לעם.

 

אומנות – מאוד מתוחכמת, משלבת סמלים קוסמולוגית. הפגנה של זהות אישית ומעמד אישי דרך עושר

האמנות והסמלים בביגוד למשל.

 

 

במיתולוגיה של

עמודי הטוטם – מגולפים, מספרים היסטוריה לעתים של המשפחה, כאשר היא משולבת

השבט. כך שעמודים אלו לעיתים ישקפו מעמד חברתי.

 

 

יש לציין, שלא מדובר כאן בחברה שלווה, נינוחה. עדויות קיימות לבזיזה, שוד, ומלחמות, הסרת ראשים.

 

דת – אין סטנדרט. יש אמונה באיזשהו כוח –על מרכזי, אבל הוא מרוחק, לא עוסק בחיי היומיום. מתחתיו – רוחות ושדים הנמצאים בכל מקום. לכל אחד – רוח השומרת עליו. ישנם טקסים מרכזיים, שאמאנים

וכו.'