פוסט- אמפרסיוניזם: שם כללי לאמנים שפעלו במקביל לאימפרסיוניסטים או קצת אחריהם, אשר דחו היבטים מסוימים מגישתם של האימפרסיוניסטים, בחפשם אחר כיוונים חדשים. ההתנגדות לאימפרסיוניזם או הבנייה של כיוונים חדשים בהסתמך עליו, באה לידי ביטוי הן בגישות חדשות לטבע, והן בתכנים אחרים, אשר ניזנחו בקרב
אמני התנועה האימפרסיוניסטית. בין האמנים הבולטים בצרפת: אדגר דגא, הנרי דה טולוז לוטרק, פול סיניאק,
ז'ורז' סרה, אמיל ברנרד, פול סזאן, פול גוגן ווינסנט ואן גוך.
היום נדגיש איפה הם מחפשים תכנים חדשים.
את המונח "פוסט אמפרסיוניזם" תבע רוג'ר פריי. בלונדון 1117 קיים תערוכה: מונה והפוסט אמפרסיוניסטים. רצה להראות לקהל בלונדון את הקשר בין מונה לאותו דור של ציירים שחלקם ממשיכים וחלקם דוחים את
העקרונות הנ"ל
סזאן, נמנה מאמנים שמשפחתם תמכה בהם כלכלית.
תפוחים, ללא תאריך- כשאנו מסתכלים על יצירה של סזאן, מה הוא לוקח מהאמפרסיוניסטים? טבע דומם, משיכות מכחול אחידות, צבעוניות (יש שחור) של צבעים עם המשלימים שלהם. על פניו בתמונה המוקדמת הזו אנו רואים
השפעה אמפרסיוניסטית רבה.
טבע דומם עם וילון וכד פרחוני, -1611 יש שימוש בשחור לקווי המתאר. נותן נוכחות "לכל תפוח ותפוח." מבחינת הצבע הכתומים והאדומים מאוד חיים. הוילון ברקע מתואר בגוונים של סגול ועוכר חרדלי. טבע דומם על פניו זה
עובד פחות על השתקפויות, העצמים נראים קצת בתנועה. איך? הבדים
אך פה סזאן
מאוד מסורתי!
נושא
מקווצ'צ'ים, הפירות כאילו התגלגלו. הוא משחק עם נק' המבט והפרספקטיבה. הוא מתייחס לכל חפץ בצורה מופשטת. הוא הופך את הבדים לאמירות מופשטות בתוך התמונה. כל קפל וכתם בונים צורות חדשות, "אצל סזאן הצבע בונה צורה." הקצה של השולחן נוטה אל הצופה. הרגל מעט עקומה, הצלחת הקדמית נטויה ויש הרגשה
שהפירות מתגלגלים כלפי מטה. השולחן לא אופקי ביחס למסגרת התמונה.
במסורת האימפרסיוניסטית (כמו רנואר,) רצו שהטבע הדומם ישדר יציבות- ממנטו מורי "פה תפוח רקוב, שם איזה זבוב קטן".. סביבה עם חלל ישר קבוע שניתן לתפיסה בחושים שלנו. סזאן לא עושה זאת. טובי החוקרים ניסו
לעלות על המשמעויות של זה.
באופן בסיסי אפשר להגיד על הפוסט אימפרסיוניסטים, שהדגש על הקומפוזיציה והצורות משקף את הפנימיות
של האמן עצמו. אם אנחנו רואים בלגן ושולחן ופירות לא יציבים, אפשר לפרש זאת כסערת רגשות פנימית.
השבירה כאן הולכת לתיאור של מציאות פנימית.
מאיר שפירו הציע אפשרות למשמעות לתפוחים של סזאן- הם מבטאים אהבה ויחסים בין גבר לאישה. מאיר
שפירו אומר שאנו לא יכולים להתעלם מהפירות, שסזאן תמיד חוזר לתפוח, ולכן יש להתייחס למה שהתפוח מסמל
באופן רגיל- הפיתוי של החטא הקדמון, משפט פאריס וכו.' זה לא בהכרח ההסבר הנכון אך זו אפשרות סבירה.
סזאן לא מפריז. הוא מגיע מאזור פרובנס, הפריפריה הצרפתית, איזור חקלאי שזה מה שמגדלים בו. יכול להיות
שהחשיבות של הפירות נובעת מהמקום בו גדל, שמזכיר לו את הסביבה המוכרת לו.
1
טבע דומם עם פירות וסל, -1611 הפירות יותר כתומים ויש מקבץ גדול של תפוחים. לא ברור על מה מונחים
האובייקטים. הוא הולך לכיוון האמנות המודרנית שמשאירה אותנו עם סימני שאלה. הצלחת מונחת בצורה
אלכסונית והבדים יוצרים לנו מעין נוף. יש פסגות ועמקים- חוסר יציבות. זה בכלל לא נראה שיש להם על מה
לעמוד והיו צריכים לנפול.
השוואה לרנואר, תותי שדה, -1171 הכול יציב, מסודר, הגוונים ומשיכות המכחול מזכירים מעט סקיצה. אך
מבחינת פרספקטיבה אפילו יש תחושה של עומק בזכות הסכין.
אחת המחשבות היא שסזאן מצייר מכמה זוויות. הבד מופשט ועצמאי. כל צורה בעלת חיים עצמאיים משלה. זה
אחד הדברים שהכי השפיעו על האמנים שיבואו אחריו (קוביזם של פיקאסו.)
אין פה עניין של לא לדעת לצייר, אלא פיתוח טכניקה ונק' מבט חדשה.
סזאן, ארוחת צהריים על הדשא- הנושא הוא מוכר וידוע (מונה, מנה) אז הוא ממשיך את הנושאים
האמפרסיוניסטים. אנחנו עם תמונה יחסית מוקדמת, שנות ה.67
אז מה שונה מהאמפרסיוניסטים?
- יש שחור
- זה הרבה יותר מופשט
הסיבה לכך היא שהאימפרסיוניסטים:
- עובדים בנקודות, נגיעות קטנות
- המשיחות מכחול של סזאן עוד יותר חופשיות וגדולות יותר
- אלו הם אנשים בקדמת היצירה לא כמו האימפרסיוניסטים שכך תארו אנשים במרחק.
- סזאן יוצר כתמים ספורים לתיאור פנים/ מרפק
- אצל הפוסט- אימפרסיוניסטים אנו רואים ביטוי לפנימיות של האמן.
- הפרצופים מאוד מטושטשים, ולכן אנו לא יכולים לאתר רגשות בפניהם של הדמויות.
- יש דמויות שהן לא חלק מהמתרחש ולא מתקשרות עם שאר הדמויות- התקשורת הבין אישית בעייתית
כאן.
רואים זאת גם בסדרה מפורסמת של סזאן של מתרחצים ומתרחצות.
