הקוביזם המוקדם
פיקאסו, שלוש נשים, -1178-6 הגופים כבר לא עצמאיים אלא נטמעים ברקע. לא ברור האם מדובר בגוף או בסלע. כל הפירוק לקטעים שהם ממש גבישים משאיר אותך בהתלבטות תמידית, האם מדובר בגוף או סלע? הנשים נטמעות בכלל התמונה, כאשר הרקע הוא סלעי או צמחי. פיקאסו לוקח את הדמויות למקום יותר נפחי אך גם יותר מטושטש. העיניים עצומות, אין קשר עם הצופה. הוא לוקח את המקטעים של הגופים הנפחיים ויוצר משלב מופשט
יותר. אנו רואים השראה מסזאן בתחום הצבע. סקאלת צבעי החלודה העמוקים וניגוד הירוק.
בראק, עירומה גדולה, -1176 העיוות הפרופורציונאלי, בעיקר באזור יד שמאל, אשר לא ברור היכן היא ממוקמת. בראק נותן תמונה יותר ברורה מבחינת נקודות המבט הרבות ופרקי הזמן השונים, כמו פריים של קולנוע. בצורה הרישומית רואים פה את ההסתכלות מכמה נקודות מבט שונות. מבחינתם גם האמן וגם הדוגמנית זזים. מבחינת
הרנסנס חייבים להסתכל על האובייקט מולו ובנקודה קבועה. אצל ואן גוך היה עיוות מתוך תחושה רגשית, פנימית. פה יש עניין אסטטי ושכלתני ויצרה מופשט מתוך תפיסה כי האמן והמודל זזים. אצל בראק יש תחושה יותר ברורה של ההבדל בין המודל לרקע, למרות שגם כאן ניתן לנו התחושה כי היא נדחפת קדימה ע"י הרקע הלא ברור
בפונקציונאליות שלו.
בראק ופיקאסו ממשיכים גם הם את הנושאים המסורתיים של נוף וגוף האדם. הם עוברים לדרום לאסטאק, עיר הולדתו של סזאן. אם אצל סזאן דנו בחוסר הידיעה בנק' המבט בזמן הציור, אצל בראק לחלוטין לא ניתן למקם
נקודה ספציפית. ההפשטה באה לידי ביטוי גם בתיאורי נוף. הקוביות וההגוונה של סזאן באים לידי ביטוי.
בבית וגן של פיקאסו ובבית של בראק ניתן לראות את משטחי הנוף השונים המטופלים בצורה לא ברורה ולא חד משמעית יש פה משחק עם צורות מופשטות ויש צורך במאמץ של הצופה להבין מה עומד מולו. אנחנו לא יודעים אם ברקע זה עוד בתים או הרים. אם סזאן בנה את צורותיו מקטעים ריבועיים של צבעים שונים, בראק בונה את
צורותיו רק מצורות ריבועיות.
בראק, דרך ליד לאסטאק, -1176 הקווים והנוף מקבלים ערכים של צורות מופשטות לחלוטין, 2-3 גזעים. יש
משחק מתוחכם מחולק למקטעים. הכול מתורגם לקטעים וצורות שהם על גבול המופשט.
אם לא הייתה לנו כותרת, האם הינו מזהים את נושא היצירה?
בראק, כלי נגינה , -1176 הטבע הדומם של בראק בהחלט מושפע מסזאן. הציורים הופכים להיות מונוכרומאטיים. הכול נוצר מתוך עיוות וצורות גיאומטריות. נלקחו לקחים מהעיוותים הקווים של סזאן ולוקחים את זה צעד קדימה (בהשוואה לשולחן עם הפירות של סזאן.) בראק יוצר הכפלות וחוסר בהירות של צורות וללא ספק אנו רואים את
החפצים מכמה זוויות ראייה.
קוביזם- אנליטי
התקופה הכי מופשטת בתכל'ס..
בראק, כינור וקנקן, -1117 בתקופה זו )1117-1112( הצורות הרבה יותר מפורקות. הצבע מונוכרומאטי לחלוטין. היצירה עשויה כרגע ממקטעים של צורות מפורקות. שום דבר לא שלם. הרעיון הוא לתת לצופה הרגשה שכל הזמן
הדברים זזים (רוטטים) או שכן או שלא!
אמבואה וולר, אחד מאוצרי האמנות הגדולים באותה תקופה. סזאן צייר דיוק שלו ופיקאסו לקח את העניין צעד
אחד קדימה.
בראק, הפורטוגזית, -1111-2 חלק מהעניין הוא לראות את הדמות כמה פעמים וליצור שכפול. מאפייני התקופה באים לידי ביטוי ברמה הכי קיצונית. מדובר בהפשטה מוחלטת. רעיון היצירה כלל לא מחייב שנראה רעיון זה
ביצירה. תפקיד האותיות (חותמת) התעשייתיות (שהיו שמים על ארגזים או שלטים) הוא הקשר לעולם המציאותי.
כי עם אותיות מודפסות אי אפשר להתווכח. זה לא משהו שעשו עד עכשיו, פשוט לשים סתם אותיות בגופן מודרני.
שאלוהים יעזור לנו יש עוד אחד כזה..
פיקאסו, מז'ולי, -1111-2 אהובתו של פיקאסו. קשור לחיים הבוהמיים של האומנים. נגינה במועדון עם כוס משקה.
גם כאן יש שימוש באותיות מודפסות, אך הפעם ניתן לקרוא את שם היצירה.
