קבורה – חשיבותה נובעת מהעובדה שמדובר בפולחן מתים. בכל התרבויות כיום ישנה משמעות מאוד
עמוקה לרגע שבו בן משפחה הולך לעולמו. מבחינה ארכיאולוגית – אפשר ללמוד הרבה מחקר קברים
עתיקים. למשל: מחקר אנתרופולוגי יכול ללמד אותנו על שינויים באוכלוסיה, שונות פיזיולוגיים שיעידו אולי על הגירה של קבוצות או מגוון אתני בקבוצה מסוימת. לפעמים, מוות אלים ישאיר סימנים על
השלד, וכך נוכל ללמוד על סיבת המוות. מחלות ואירועים אחרים כגון שברים שהתאחו יתבטאו גם הם
בשלד ויוכלו ללמד אותנו על אירועים קטסטרופליים כמו רעידת אדמה, מלחמה, מגפה וכד.
כמו כן, השלד יכול ללמד אותנו על תנאי החיים – אופן שחיקת השיניים יכול ללמד אותנו על הדיאטה של הקבוצה המסוימת. כמו כן ישנם מאפיינים גנטיים שיבואו לידי ביטוי בשלד – חוסר בשן טוחנת אחרונה
מעיד על נישואים מרובים בתוך המשפחה.
ממצא של הרבה שלדים של תינוקות ממין נקבה יעיד על הרג וולדות נקבות, ועוד.
ממצא – בד"כ הממצא בקברים יהיה שלם, בניגוד לזה שנמצא בחפירה רחבה יותר של אזורי מגורים. לעיתים נמצא גם כלים שיוצרו במיוחד לקבורה, או כלים שהם נדירים ולא תמיד נמצאים בחפירה אחרת
– לעיתים לא נמצא עדות לשימוש יומיומי בהם – ממצא ייחודי.
איקונוגרפיה – קברים מצוירים או בעלי עיטורים חצובים – לעיתים העיטורים נשמרים בקברים טוב יותר מעל פני השטח וכך אפשר ללמוד על התרבות. )דוגמת האטרוסקית והמצרים – בקבריהם נמצאו
סצנות המתארות את חיי היומיום.(
כתובות- סיכוי יותר טוב להשתמרות.
ובנוסף – ניתן ללמוד על האופן בו אנשים התלבשו, לעיתים ניתן ללמוד על שימוש בחפצי יומיום – בעזרת מנחות קבורה – דוגמת הקבורה הכלקוליתית ממערת הלוחם – קבורה של לוחם עם הקשת שלו
והגלימה שלו מקופלת לידו.
יש לזכור – שכל דבר הקשור לקבורה נעשה ע"י החיים ולא ע"י המת – הקבר נחצב, עוטר וקושט ע,י
החיים, מנחות הקבורה הוכנו והונחו ע"י החיים – וכך משקף את דרך המחשבה של החיים ולא של המת.
זוהי דרך יוצאת דופן ללמוד על העולם הרוחני של אותה הקבוצה.
העדויות הראשונות בא"י לקבורה מכוונת הן מהשלב המוסטרי של סוף הפליאולית התיכון
ותחילת הפליאולית המאוחר – לפני כ100,000 שנה – שלב יחסית מוקדם בתולדות האדם.
יש לציין שעוד לפני כן נמצאו חלקי אדם במערות ואתרים שונים, אך אין וודאות שהם אכן הונחו שם
במכוון ולא התגלגלו באופן טבעי.
מערת סח'ול – אחת המערות הקדומות ביותר בארץ. עדות ל 'כיווץ' המת )עצמות הירך נמצאו על עצם
האגן.( הרבה עדויות למנהג זה בתקופות הקדומות – וישנם חוקרים שמציעים שמדובר בתנוחה עוברית
– מעין סגירת מעגל – החזרת המת לאדמה באותה התנוחה בה הגיע לעולם. בסמוך למת – לסת של חזיר
– אולי מנחת קבורה.
קאפצה – קבורה של נער עם קרני אייל אדום.
התרבות האוריניאקית – נמצאו בארץ 3 קבורות – חלקן עם צדפים – מנחות קבורה?
התרבות הנאטופית – לפני כ10,000 שנה. התקבצות של הרבה אנשים יחד, ראשית החקלאות מה שמביא
לתנופה תרבותית. מתחילים להופיע אתרים שמוקדשים למוות – בתי קברות.
עינן – עמק החולה, כפר גדול מהתקופה הנאטופית. התגלו שם כ100 קבורות. 4 שלבים. בשלב הקדום – 2 מקבצים של 10-12 קברים, מחוץ לתחום הכפר. כל קבורה של אדם בודד מכל הגילאים והמינים. כמו כן – קבורת אישה עם גור כלב )לא ברור אם באמת נקברו יחד, אך נהוג להסיק שמדובר בקשר כלשהו
בין האישה לכלב.(
בשלב התיכון – קבורה בתוך מתחם המגורים, מחוץ למבנים או בתוך מבנים נטושים. הגומה של השלב
הקדום כעת מדופנת באבנים.
בשלב המאוחר – עדיין מחוץ לבתים. שלושה חידושים: .1 קבורה של מספר אנשים ביחד – כלומר חזרה
לאותו הקבר מספר פעמים. .2 קבורה משנית – כלומר העברת עצמות המת, ייתכן שלאחר קיום טקס
.3 הופעת מנחות קבורה – קרני אייל, אוכרה
מסוים. מנהג שהופך מאוד נפוץ בתקופות מאוחרות יותר.
)אולי לצביעת הגופה באדום.(
בשלב הסופי – )קברים פגומים מאוד( – תחילת מנהג של הסרת גולגלות.
מערת היונים – בגליל המערבי. נאטופית. כ16 קברים, בהם 48 קבורות, כלומר – קברים משותפים. אין קבורות מתחת לבתים, אלא בשטח לא מיושב על הטרסה או בעומק המערה. מנחות קבורה בצורת צדפים או שיני טורפים השזורות במחרוזות. כמו כן נתגלו באתר שני מכתשים מחוררים כתוצאה משחיקה
ושימוש ממושך. מכתשים אלו נמצאו מעל הקברים- לא ברור למה.
– מה ניתן להבין? אולי שרשראות הצדפים או השיניים היוו תכשיט יומיומי. באשר למנחות בע"ח
– קשה יותר לדעת מה בדיוק הייתה המשמעות, אולם ניתן להצביע על קשר ברור בין הנקבר
לבע"ח המצורף.
