מנהגי קבורה בתקופה הנאוליתית הקדם-קרמית ב' במהלך התק' הנקק"ב הליך הקבורה היו מורכב מכמה חלקים. ראשית היו קוברים את הנפטר בצורה מכווצת (לרוב מתחת לבית.) לאחר זמן מה היו חופרים את הגולגולת בלבד מן הקבר. לעיתים היו קוברים את הגולגולת מחדש במתחם קבורה לגולגולות ולעיתים היו מכיירים את הגולגולת ואף יצרו מעין תווי פנים מקושטים, לעיתים גם חיברו אבנים לקשט את הגולגולת. גולגלות מכויירות
התגלו ביריחו, עין ע'זאל, נחל חימר.
.32
הגרף דמה-גזלה
הגרף מציין את היחס בין עצמות הגזלה (הצבי הארץ-ישראלי) ובין הדמה (יחמור.) הכפילות הזאת
מציינת לא רק שני בעלי חיים, אלא משפחות של בעלי החיים. הדמה היא ממשפחת האיילים,
סרבידים, בעלי קרניים מסועפות, אותם הם משילים. הגזלה שייכת למשפחת הפריים, הבוביידים, בעלי קרניים לא מסתעפות. בעלי החיים הללו מסמלים שונות סביבתית. הצביים חיים באזורי
ערבה, אזורים פתוחים. היחמורים, לעומתם מציינים חורש, יער דליל. מתוך התבוננות על הגרף אנחנו יכולים ללמוד על האקלים. כאשר יש יותר גזלות אנחנו מבינים
שהייתה תקופה יבשה, ללא גשם. כאשר יש יותר יחמורים אנחנו מבינים שהיית תקופה גשומה.
טבלה שנערכה ע"י ד. ביית' .)Bate( בטבלה היא עורכת השוואה בין דמה (יחמור) לבין גזלה (צבי.) היחמור חי באזורי חורש ויער – אקלים לח יחסית לעומת הצבי שחי בשטח חשוף – אקלים יבש
יותר. הגרף שנעשה משווה את אחוזי העצמות של כל אחד מבע"ח אלו לפי תיארוך. לדעת ביית,' ניתן להשתמש במידע זה ע"מ לשחזר את הנוף והאקלים בתקופות קדומות באמצעות "דטרמניזם סביבתי."צ'רנוב עשה השוואה דומה, בין חולד החי בשדה לעומת יערן החי ביער. הוא הגיע למסקנות הפוכות משל ביית' כך שהאקלים הפוך לחלוטין ממה שהציעה. ולכן ייתכן ולא ניתן לשחזר את האקלים וכי השינוי בכמויות העצמות נבע כתוצאה של "פילטר תרבותי" – האדם בוחר
לצוד במשך תקופה בע"ח מסויים.
.33
ראשית הארכיטקטורה בארץ-ישראל ראשית הבנייה והארכיטקטורה מופיעה (בהכללה) בסוף התקופה האפי פליאוליתית – התרבות הנטופית, במהלכה האדם החל לשבת קבע. באתר עינן נמצאו מבנים עגולים גדולים ובהם מוקדי אש. נראה כי הבנייה באבן הייתה לתמך ובסיס הבית בלבד ושאר המבנה היה מורכב חומרים אורגנים – לצד מבנה האבן נמצאו גומחות שייתכן ושימשו להחזיק קורות עץ. בתרבות הנטופית המאוחרת הבתים הופכים קטנים יותר. במערת היונים נמצאו שרידי יישוב מחוץ למערה. אלה מבנים עגולים וקטנים יחסית בעלי קירות משותפים (כמו כוורת.) – מבנים אלו נמצאו גם בואדי
חמה וראש צין.
בתקופה הניאוליתית קרמית המבנים הופכים למרובעים, כנראה בהשפעה צפונית.
.34
התרבות הירמוכית
תרבות השייכת לאחת משלושת התרבויות של התקופה הנאוליתית הקרמית K-4.7K6.5( לפנה"ס) מצפון לנחל שורק. האתר החשוב ביותר של תקופה זו ואשר שייך לתרבות הירמוכית הוא "שער
הגולן." סימן היכר של התרבות הירמוכית אלו הן צלמיות של נשים, מאין "נשות ונוס," יושבת, לבושה באריג כלשהו, מחזיקה את ידיה על החזה, בעלת צורת ראש שפיצית, עיניים אלכסוניות
.35
10
בצורת "פולי קפה." הצלמיות הללו עשויות קרמיקה. ישנם צלמיות נוספות, בעלות מאפיינים
שתוארו, אבל צורה כללית שונה. בנוסף אנחנו מוצאים חפצי אומנות נוספים, חותמות, חרוזים ועוד. כלי הצור שמאפיינים את התרבות הירמוכית הם מסוריות – להבי מגל בעלי שינון עמוק בשיברור
לחץ, דברים שמצאנו גם בעתלית-ים. בנוסף אנחנו מוצאים ראשי חיצים קטנים, גרזנים וכלים דו-
פניים.תרבות זו נמשכה 500-600 שנה מראשית התקופה הניאוליתית הקירמית. התרבות הירמוכית (ירמוקית / שער גולן) נמצאת בתקופה הניאולית הקרמית ומאפיינת את צפון הארץ. היא זוהתה לראשונה ע"י שטקליס שחפר בשער גולן והגדיר אותה. החפירה הומשכה על ידי י. גרפינקל. היא מתאפיינת בעיטורים חרוטים, בעיקר בצורת אדרת דג, קערות במגוון גדלים, כלים
פתוחים, פערורים וקנקנים.
הכלים עשויים ביד. מכלול הצור כולל כלים כגון נתזים (מגרדים, נקרים, מרצעים,) ראשי חץ
קטנים, להבי מגל משוננים על ידי שברור לחץ וכלים דו פניים (גרזן, כילף, איזמל.)
הארכיטקטורה כוללת קירות מעוגלים לצד ישרים וכל מכלול נחשב כשייך למשפחה אחת
וביניהם מפרידה סמטה. נמצאה באר ובתוכה נמצאו כלים שנפלו או שקעו.
המאפיין הבולט של התרבות הוא מכלול נאה של כלי חרס, חלקם עם צוואר (קנקנים,) כלים
ללא צוואר (פערור.) פריטי אומנות אשר 90% מהם עשויים מחרס: חריטות בצורת אדם רוקד וצלמית מעוצבת בדמות אישה עם ישבן בולט ועיניים מאורכות. חלק מהצלמיות בעלות פנים
וחלק עטויות במעין "כיסוי," בגד כלשהו.