רגולציה מכניסה לסיפור את השחקן שנקרא מדינה:
השימוש ברגולציה לשם השגת שינוי אופן הפעילות:
רגולציה הינה שם כולל לביצוע הסדרה וויסות של פעילויות שונות על ידי חקיקה. ציווי ובקרה, אותה מדינה על רשויותיה מפעילה שני כלים שעומדים לרשותה ציווי- לומר ליצרנים איך
לפעול. בקרה: לבקר שאותם ציווים יוצאים לפועל. ניתן לחלק למס' כיווני פעולה:
- קביעת רמות זיהום מותרות וחיוב המזהמים למצוא דרכים לא לעבור רמות זיהום אלו
(טכנולוגיה, דלקים שונים וכו.)..'
- המזהם צריך לשאת בנטל הטיפול בזיהום (כולל אחריות משפטית,תשלום קנסות ופיצויים.
- איסור שימוש בחומרים מסויימים.
- מוטלים מיסים והיטלים אשר מטרתן לממן את פעולות מערכת האכיפה.
לדוגמא להשפעה על דרך התנהגות יצרנים: חוק האריזות :)2011( כ20% ממשקל הפסולת וכ50% מנפחה קשורים באריזות. החוק בא להסדיר
את הטיפול בריזות ומאפשר קידום מנגנון טיפול, קביעת יעדים ועוד. השאיפה של החוק היא להסדיר את הנושא של טיפול באריזות בישראל ולצמצם את ההשלכות
הבעייתיות בעזרת הרגולציה. אחד מהאמצעים שמאפשרים לזה לקרות זה חוק בנושא. מנגנון שמכניס 3 שחקנים שהפעולות של כל אחד מהם ישפיעו על ההתנהגות של היצרנים. החוק
מתייחס לאחריות של היצרן או היבואן של מוצרים שונים במדינת ישראל. היצרן– מדווח לרשויות כמה חומר שקשור באריזות הוא מזרים לשוק והוא משלם כסף למדינה ע"פ הכמות הזאת. הכסף הזה נועד כדי לאפשר לתאגיד לפעול. המוטיבציה של אותו יצרן להשתמש
בחומרים מתכלים הולכת וגדלה כי ככל שהוא משתמש ביותר חומר הוא משלם על זה יותר.
אותו תאגיד (תאגיד תמיר) תפקידו לאסוף את כל הפסולת ולטפל בה. רשויות מקומיות– מחויבות לפעול בנושא (להציב פחים כתומים לאריזות,) מחויבת לתת לתאגיד להיכנס לרשות. לרשות יש תמריץ כלכלי כי כל רשות משלמת כסף עבור כל דונם שהיא שולחת
להטמנה.
דרכים נוספות לשינוי: הגברת המודעות- אני רוצה ללמד ולהדריך את היצרנים ולגייס אותם לפעול בצורה מודעת לסביבה (אימוץ סטנדרטים מתקדמים, הסכמים וולונטריים:) מדינת ישראל במסגרת השדרוג בטיפול במי שפכים חייבה גופים שונים להתחיל לטפל במים. התעשייה לקחה צעד קדימה מעבר למה שהמדינה חייבה אותה בשלב הראשוני על מנת שבעתיד היא לא תצטרך להשקיע שוב. בנוסף, התעשייה
מכירה את הטכנולוגיה בצורה הכי טובה.
תמריצים כלכליים (שינוי בצורת המיסוי, מענקים כספיים:) מה אני נותן? כמדינה, כדי לגרום ליצרנים
לשנות התנהגות.
שינוי ביקושים- הקשר בין הצרכן ליצרן, אם אותו צרכן רוצה משהו אחר היצרן ישנה את אופן
הפעילות שלו על מנת שהצרכן ימשיך לקנות ממנו.
לפני שנמשיך נאמר שאנחנו מבינים שבמערכת היחסים הזאת שבה יצרן משנה התנהגות בגלל גורמים שונים שלא קשורים לרגולציה היא לא נפוצה. לאחרונה ניתן לראות מפעלים שמבינים שעליהם להסתכל על המערכת בצורה רחבה ויותר בשביל ליצור יותר רווחים וכך נוצר מצב
שהתעשייה מקדמת פעילויות סביבתיות.
המעבר מניהול אספקה לניהול ביקושים: ככל שהביקושים הלכו וגדלו, ברגע שנהיה מחסור פתרנו את הבעיה ע"י הגדלת האספקה: מלא
מכוניות בכביש- אני אייצר עוד כבישים.
הדוגמא של ניהול שיאי צריכה בחברת החשמל: הפתרון לצריכה העולה בחשמל: מנקודת המבט של האספקה: אני אעלה את האספקה וייצור יותר חשמל: הגברת כושר הייצור למשל הקצאת תחנות כוח חדשות. ייעול הייצור: הכנסה של טכנולוגיות
ייצור חדשות, ייעול ההובלה. יש גישה יחסים חדשה שאומרת ניהול הביקושים: במקום לייצר עוד אספקה אני אוריד את השימוש בחשמל ואת הצריכה בחשמל. שימוש בכלים כלכליים: תמחור שונה (תעו"ז,) תעריף מיוחד למשקי
הבית. קידום התייעלות אנרגטית בקרב צרכני החשמל: השקעה בתשתית: תקני בנייה- בנייה ירוקה,
בתים חכמים. עידוד שימוש במכשירים יעילים. עידוד חיסכון והכוונת הצריכה לשעה מסוימת.
המטרות הרב שנתיות של המשרד להגנת הסביבה:
מזעור פליטות ופסולת לסביבה ובריאות האדם. שמירה, הגברת יעילות השימוש ושיקום של משאבי הסביבה ומערכות אקולוגיות למען הדורות
הבאים. מניעה וצמצום חשיפת אוכלוסייה לסיכונים ולמפגעים
הגברת יכולת התמודדות והערכות לסיכוני סביבה (שינויי אקלים, כימיקלים, מזיקים ועוד) חלוקה צודקת של העלויות והתועלות הסביבתיות בין קבוצות האוכלוסייה השונות
הנגשת סביבה איכותית להנאת הציבור
עידוד ויישום של טכנולוגיות סביבתיות ישראליות. הגברת יעילות ואפקטיביות של כל המדינות: רגולטורים, אינפורמטיביים, כלכליים וביצועיים להשגת
מטרות המשרד. מה שחסר זה השפעה על התנהגות הצרכנים. המטרה של המשרד לאיכות הסביבה היא לטפל
בהשלכות ובהשפעות ורק בשנים האחרונות המשרדים מתחילים להתעסק גם בהתנהגות צרכנים.
אם ננסה לעשות תרגיל ולקחת את כל הפעולות שאנחנו עושים ביומיום ולהשליך את הפעולות הללו
על הסביבה נראה שלכל אחת מהפעולות היה ממשק קטן עם משאבי טבע והשלכות סביבתיות. שניקח את סדר היום הקטן שלנו ונחבר אותו עם סדר יום של אנשים אחרים נגיע לנקודות ממשק
משמעותיות. ההתעסקות עם היצרנים היא חשובה אך לא מספיקה.
