עד כמה מוכנים יחידים וקבוצות לאמץ דפוסי התנהגות פרו סביבתיים? בסקר שעשה משרד הגנת הסביבה הבריטי בחנו את הנכונות (בתיאוריה) של אנשים שונים בחברה
הבריטית לעשות שינוי סביבתי בהתאם לאוכלוסיות השונות. אנחנו יכולים להסתכל על מספר כיווני פעולה ולדבר על הנכונות לשנות ועל היכולת לשנות. לפעמים
אני רוצה אבל לא יכול ולפעמים אני יכול ולא רוצה. בבריטניה אפשר לראות שיש נושאים שלגביהם אנשים אומרים שהם מוכנים ויכולים לפעול כמו
הגדלת ההשתתפות במחזור פסולת וחיסכון בצריכת אנרגיה בבית. מהצד השני יש דברים שבהם היכולת שלי גבוהה והרצון נמוך כמו למשל לאמץ תזונה עם פחות
בשר.
לא כל החברה היא חברה אחת והחברה היא מגוונת.
הבריטים מחלקים את האוכלוסייה לשבע קבוצות!
מהאוכלוסייה )•18%( ‘Positive greens’ ·
) • watchers’ 12%(‘Wasteמהאוכלוסייה
ימחזרו אבל לא ישנו הרגלי צריכה. מוכנים ובעלי יכולת
) • consumers’ 14%(‘Concernedמהאוכלוסייה ) • supporters’ ‘Sideline 14%(מהאוכלוסייה מודאגים ובעלי יכולת אבל הנכונות היא מוגבלת
מהאוכלוסייה14% ( ‘Cautious participants’ • )
מודאגים אך לא בעלי יכולת
10%( ‘Stalled starters’ • 37 ) 18%( ‘Honestly disengaged’ • מהאוכלוסייה37 )
לא יכולים ולא מודאגים.
אמרנו שיש מגוון של גורמים. לגורמים השונים יש השפעה אחד על השני (חינוך והשכלה משפיע על ידע ומודעות שמשפיעים על
תרבות ותפיסות עולם)
הנכונות של ילדים היום למחזור יותר גדולה מנכונות שהייתה לילדים בעבר.
לזה צריך להוסיף מס' משתני רקע: המדינה ע"י רגולציה ושחקני האמצע.
שחקני האמצע:
- אינם יצרנים ואינם צרכנים,אלא אותם גורמים שמעצבים את האופן שבו אנו צורכים.
- אנשים אשר משפיעים על הנכונות ו/או היכולת לאמץ התנהגות פרו סביבתית.
לדוגמא: אם הלכתי לקנות מקרר האיש מכירות הוא שחקן אמצע. הוא יכול למכור לי מקרר תוך שימת דגש על גורמים סביבתיים או שימת דגש על מחיר/גודל. או למשל שיפוצניק: הוא יראה לי שני חומרים שלכל חומר השפעה אחרת על הסביבה והוא יסביר לי מה ההשפעה של כל חומר (במידה
והוא יודע.)
סמכות מקצועית- אנשי מקצוע, מתכננים, מעצבי מוצרים, שיפוצניקים, מקצועות הבנייה.
סמכות נורמטיבית וערכית ומעצבי נורמות התנהגותיות: מנהיגים, ראשי קהילות, רשתות חברתיות.
מוסד שיש לו יכולת ומשאבים ליזום או לאפשר פעולה: עירייה/רשות, סוכנות, מקום העבודה.
כשנסתכל על מערכת שמשנה התנהגות צריך להסתכל על כל אחד מהשחקנים (יצרכ=נים צרכנים
מדינה ושחקני האמצע.
כשאנחנו רוצים לקחת את הממשק ולהפוך אותו לחיובי המדינה היא השחקן המרכזי.
נסתכל על זה מכמה זויות שונות:
שיטת המקל והגזר: מקל: חקיקה המגבילה פעילות: איסור השלכת פסולת, איסור כריתת עצים, איסור עישון במקומות
ציבוריים.
מיסוי
היטלים: תשלום עבור פסולת.
גזר: סבסוד: לביצוע פעולות של איטום הבית, החלפת מוצרי חשמל. לרכישת מוצרים מסויימים:
מכוניות היברידיות, מוצרים ידידותיים.
טיפול משולב בפסולת:
אמצעים "רכים:" אפאחד לא מחייב אותך לקחת חלק בתהליך:
עידוד הפחתה ע"י חינוך ותקשורת עידוד הפרדה וטיפול בפסולת האורגנית
קידום תוכניות מחזור
יצירת מרכזי איסוף בגדים.
אמצעים "קשיחים" כאלו שאני מחויב בהם: הגבלת כמות הפסולת לכל תושב
מיסוי- ישיר (על הצרכן) ועקיף (על הרשות)
תמריץ כלכלי לצרכן ולרשות.
איסור שימוש בחומרים מסויימים.
בנוסף, כדי שההתנהגות תוכל להיות פרו סביבתי צריך לדבר על עוד מספר גורמים:
שיפור הנוחות והנגישות: תכנון: שימושי קרקע
השקעה בתשתיות: תחבורה ציבורית, מחזור.
עידוד השימוש במוצרים מסויימים- סבסוד ו/או מיסוי.
גישה אינטגרטיבית: איך לוקחים את כל הדבר הזה ומסתכלים עליו בצורה מערכתית?
אני (מדינה/עיר) רוצה ליצור מצב שמי שרוצה לשנות התנהגות אני מאפשר לו את זה ע"י הדרכה,
הכוונה, הצגת תחליפים וכו..'
דבר שני זה שרוצים לרתום את האוכלוסייה ע"י קמפיין תקשורתי, קמפיינים קהילתיים וכו..' אני רוצה לעודד אנשים לשינוי התנהגות ע"י מיסוי או ע"י הענקת מענקים וחינוך
אני יכול להטות את הדרך: קודם אני אייעל את הדברים בעצמי (ייעול אנרגיה וכו)..' וזה יגרום
לאוכלוסיות מסויימות לפעול בעקבותיי.
