הממצאים של פרנקל ואשכנזי הם שתהליכי הפרבור הם לא חד משמעי. בבדיקה שעשו גילו שנתוני הפרבור הם לא כ"כ דרמטיים, היישובים הפרברים קיבלו עוד שטח ותושבים אבל לא בצורה מוגזמת. יש שונות רבה בצפיפות העירונית, חלק גדול מהפרבור לא התבצע ביישובים חדשים אלא כהרחבה ליישובים
קיימים.
להט אידיאולוגי ליישב את ארץ האבות מתכנס במחקר לתהליך פרבור די סטנדרטי. פשוט יישוב של פרברים כלפי מזרח. מחקר על מתיישבים חדשים שהתיישבו בשטחים בשנות ה80 , נעשה ע"י גאוגרף מאוניברסיטת ת"א. המגמה העיקרית היא מהטבעת הפנימית התיכונה עוברים לאזור הקרוב אליהם בשטחים, רבע שעה נסיעה. המדינה היא המפרברת. יש מאגר של קרקע שהיא די פנויה, יש למדינה אינטרס ליישב את השטחים מבחינה פוליטית. יש מנגנון כלכלי מאד כדאיי. היא משקיעה בתשתיות של כבישים וחשמל. שירותים ציבורים שהמדינה מקימה ומממנת . לתושבים עלות המגורים היא יותר זולה, הקלות מס. מה שנוצר הוא היישוב הקהילתי, אנשים שמתארגנים בקהילה הומוגנית ומקימים יישובים קטנים שפרוסים על פני השטח. תהליך שמובל על ידי המדינה ומעודד על ידה. אנשים עושים זאת משיקולים
פרטיים אבל עושים זאת בהתאמה, שיפור איכות החיים אבל נשארו תלויים בחינוך ותעסוקה במטרופולין.
לאפשר למשפחה לשנות אבל לא לשנות. הרחבה של מרחב הזדמנויות של המטרופולין.
שדה היוממות, יש התאמה בין מקום המגורים למקום העבודה. צפון השומרון עובדים בנתניה, חלק מהשטחים עובדים בירושלים. נוצרות "ערי שינה," האזור כולה לפי הנתונים הוא חלק מהמטרופולין. אם מסתכלים על מקומות עבודה לפני ואחרי רואים שהתהליך הזה העביר מקומות עבודה במידה מסוימת אל
המטרופולין- מי שעבד במקומות מרכזיים נשאר באותו מקום, אבל יש יותר עובדים באזורי השרון.
כשמסתכלים על המפות במצגת רואים שבמפת האזורים המטרופולינים מוצאים 4 מטרופולינים בישראל- באר שבע, חיפה, תל אביב, ירושלים. במפה של כל הארץ רואים חפיפה בין תל אביב לירושלים, קשר
מסוים. השפעת המטרופולינים מגיעה גם לשומרון. התהליך של היישוב הקהילתי מחלחל גם אל מעבר הקו הירוק, לא הגיוני שיהיה ממש זול בשטחים ולא
בתוך גבולות הקו הירוק.
תמורות במגזר הכפרי:
המשבר בחקלאות נשאר כל הזמן באוויר, גם אם זה לא מתפרץ. חקלאות זה ענין מסוכן- השכר הורע,
ייבוא מבטל יכולת פרנסה, כל הזמן נמצאים על קצה.
גיוון תעסוקות- מקצוע שונים שנמצאים בכפר ואינם חקלאים, זה בעצם תהליך פרבור והרחבה של העיר-
המקצועות כבר לא בהכרח חקלאיים.
שימושי קרקע חדשים- שימוש בבריכה הקיבוצים ע"י אנשי העיר, מסחר עירוני בתוך הכפר. הרחבה של העיר. מעלה ויכוחים האם לפתוח את הכפר למרכז מסחרי ומקום תיירותי, המרחב הכפרי שהיה שוויוני כעת מוותר על מערכת הערכים שלו- מי שקרוב לגלעין המטרופולין : שימושי קרקע יותר מניבים, רנטה יותר גבוהה, לכן מנגנון האינטרסים של המגזר הכפרי מתפרק וכבר לא אחיד. מרחב שמתמלא
בקונפליקטים.
אחוז העוסקים בחקלאות לפי מיכאל סופר פוחת עם השנים.
מקבלים שני עניינים: יישובים לא חקלאים קמים בתוך המרחב הכפרי עצמו ויישובים כפרים הופכים להיות עירוניים. תהליך חד משמעי ונרחב. המשמעות היא שהמערכת השיתופית נופלת, השלטון המקומי
דואג לאינטרסים של האזור- מועצות אזוריות. המרחב הכפרי נעשה הטרוגני, תעסוקתית וחברתית.