מחצית שנייה של מאה 4 לפנה"ס ועד המאה ה1 לפנה"ס. הראשונה בתקופות הנקראות 'קלאסיות.' דמות מפתח – אלכסנדר מוקדון. התקופה ההלניסטית – מהמלה 'הלס' – שמה היווני של יוון. זוהי תקופה בה חל ערבוב של התרבות היוונית – המערבית עם התרבויות המזרחיות, בעיקר דרך מסעות הכיבוש של
אלכסנדר מוקדון – שהביאו את ההשפעה ההלניסטית עד להודו במזרח ולמצרים.
מיד לאחר מותו של אלכסנדר מוקדון, חולקה האימפריה בין מפקדי הצבא שלו. באזור א"י – שני בתים
עיקריים – סלבקוס – מצביא של מוקדון. השושלת עצמה הייתה מורכבת מסורים שהתיוונו. במצרים –
בית תלמי – שושלת מצרית – יוונית בעיקרה. שושלת זו שלטה בארץ עד שנת 200 לפנה"ס לערך,
ולאחר מכן שלטה השושלת של סלבקוס.
הארכיטקטורה היוונית הכל כך מאפיינת, כמעט ולא נמצאת בארץ. את ההשפעה התרבותית היוונית אנחנו
יכולים לראות במהותן ותפקידן של הערים המקומיות – הופעה של פוליס – ערים בעלות עצמאות.
היישוב היהודי בתקופה זו מתרכז סביב ירושלים.
כתב ושפה – מיד בראשית התקופה מופיעות בארץ כתובות ביוונית.
קבורה – לראשונה שימוש בכוכים חצובים בסלע. אולם – ייתכן שמקורם של הקברים האלו הוא דווקא
באלכסנדריה – מצרים, המרכז התרבותי הגדול של התקופה.
ראשית הופעתם של הסרקופגים – ארונות קבורה עשויים אבן.
קבורה במאוזוליאום – מבנה קבר שחלקו או כולו נמצא על פני השטח.
אצל המצרים בתקופה זו – מאוזוליאום כבר קיימים, בצורת הפירמידה. כמו גם הקבורה בסרקופגים.
קברים מהתקופה ההלניסטית בעכו – אחת מחמשת הערים החשובות בארץ בתקופה זו. קבוצה של קברים
נמצאה בקצה העיר העתיקה. נערכה חפירת הצלה.
קברים חצובים בסלע בצורה מלבנית. חתומים בלוחות אבן. הקברים פונים לאותו כיוון. אותו טיפוס של
קבר.
שייח דנון – עבודות הרחבה של הכביש חשפו מתחם קבורה בעל לפחות שלושה חדרים. מתחת לרצפת החדר הראשון התגלה כלי עשוי קלציט. הכלי ככה"נ מחקה כלי בהט מצרי. בחדר השלישי – התגלה סיר בישול גדול, ובתוכו פכית המכילה מספר עצמות שרופות. כלי הקלציט הכיל אף הוא ערימה גדולה של עצמות שרופות. לאחר בדיקה נראה שמדובר בקבורה של גבר, אישה, ילד וציפור גדולה. זוהי קבורת
השריפה המאוחרת ביותר של אנשים שחיו בארץ שהתגלתה.
בתוך האורנה התגלתה גם מחרוזת – ככה"נ של האישה שנקברה שם.
מצבות קבורה – שיטת הקבורה הנפוצה היום. במאה ה8 לפנה"ס – מושבה פיניקית בצפון אפריקה. שימוש במצבות אבן עם אקר וטריות. צידון – בית קברות של חיילים – אותו סגנון של קבורה, המתוארך
למאה ה3 לפנה"ס.
החוף של עכו – 2 מצבות מן התקופה ההלניסטית. ניתן לראות את שרידי האקר וטריות. על המצבה חקוקה אפיגרמה – שיר קבורה וגבורה. מדובר בקבורה של אישה, ה "שמחה להיקבר באדמת פיניקיה
שלה"
חזרה לתקופה הרומית
בית שערים
עיר המתים – הנקרופוליס. מתחם קבורה. בתקופות הקדומות – קבורה מחוץ למקומות היישוב, בד"כ לא מאוד רחוק, אך עם גורם פיזי כלשהו שחוצץ בין היישוב לאזור הקבורה. משהו בסגנון של קבורה מהצד
השני של הוואדי.
הנקרופוליס של בית שערים הוא אחד מאזורי הקבורה המאורגנים מחוץ למקום היישוב – הקדומים ביותר המוכרים לנו. נזכרת לראשונה אצל יוספוס כבר במאה ה1 לפנה"ס. במאה ה3 לסה"נ צומח כאן
בית קברות ציבורי, המרכז קברים יהודיים.
בית שערים – נזכרת כאחד המקומות בהן ישבה הסנהדרין – לאחר חורבן בית המקדש, חורבן יבנה, עושה, שפרעם. לאחר מכן, נדדה הסנהדרין לציפורי ולטבריה, שם בוטלה. כמו כן – בית שערים היא העיר בה התגורר ופעל ר' יהודה הנשיא – חותם המשנה. לאחר מכן עבר לציפורי – שם מת. האגדה
מספרת על מסע הלוויה בערב שבת בו השמש תלתה בשמיים עד אשר הובא המת מציפורי לבית שערים.
כמה שיטות קבורה – מקברי שוקה פשוטים, ועד מערכות קבורה מטורפות.
מערת הארונות – מעל ל200 ארונות קבורה. סדר גודל שלא מוכר בארץ. בתוך המדרון הטבעי של הגבעה, נחצבו בקרטון הרך חזית בעלת 3 קשתות. הבנייה עצמה נעשתה מסלע קשה יותר – נארי. החזית
מזכירה מאוד מבנה מגורים. דלתות מעוצבות כמו דלתות של בתי מגורים. בעצם מדובר במעין מגע בין
עולם החיים לעולם המתים.
עפ"י תוכנית המערה ניתן לראות בניית ציר מרכזי ממנו נפתחות מערות שונות. פתח גדול – לשם הקלה על הכנסת הסרקופגים. תכנון מראש של המערה – כך שתתאים לצרכי הקבורה. זאת ללא ספק מערכת
קבורה מתוכננת לאנשים בעלי אמצעים.
דחיסה של הסרקופגים- ככה"נ בשל שימוש על פרק זמן ארוך – וביקוש רב להיקבר בתקופה זו. קבורה
גם לא בסרקופגים, אך היא נדירה יותר, ויכול להיות ששימשה אנשים ממעמד נמוך יותר.
ייתכן מאוד, שמערת הקבורה הזאת שימשה לקבורה של יהודים שהגיעו מן התפוצות, ולכן היו רגילים
למנהגים אחרים – וזהו ההסבר לעיטורי הסרקופגים.