תיאור חומת הסוגרים ביודפת – התיאור של יוספוס תואם את העדויות הארכיאולוגיות. גם תיאור איל המצור ככה"נ אמין ביותר. מתאים גם לעדויות ארכיאולוגיות מירושלים – חומת הסוגרים דומה, ונראה
שנבנתה ע"י אותה אוכלוסיה או ע"י אותו שלטון מרכזי.
בנוסף – בעיר התגלו ראשי חץ וכדורי בליסטראות – עדות נוספת ללחימה.
בסופו של דבר – נכבשה יודפת, תושביה נטבחו, ומבניה נשרפו. יוספוס מתאר את הטבח. אבל – במשך
זמן רב נחשבו תיאוריו למופרכים, בעיקר בשל היעדר עדויות ארכיאולוגיות לתיאורי טבח אחרים שלו –
דוגמת מצדה וירושלים. ביודפת המצב היה שונה. חפירות באתר חפרו בורות שונים ובהם עצמות אדם. באחד הבורות – נתגלו עצמות גבר, אישה וילד, אך לא היה ייצוג לכל חלקי השלד – בעצם התגלתה ערימה של עצמות מעורבבות )מוזר – אם היה מדובר בקבורה היינו מצפים למצוא ייצוג לכל חלקי השלד, בארטיקולציה חלקית לפחות.( בחלק הפרסקו – התגלתה רגל אנושית בארטיקולציה מלאה )רק הרגל,( ולצידה ראשי חץ מתקופת המצור – מה שמעיד על כך שהחדר היה פעיל בזמן הלחימה. בבור אחר התגלתה ערימה גדולה של עצמות אדם – ייצוג של לפחות 20 פרטים. על חלקם ניכרו סימני
אלימות בגולגולת – מה שככה"נ הביא למותם.
בדיקה ארכיאוזאולוגית – העלתה המצאות של עצמות דוב, שועלים וכ"ד. יחד עם זאת, נמצאו הרבה עצמות שזוהו בטעות כעצמות בע"ח כאשר בעצם דובר בעצמות אדם – חלקן שרופות, שנאספו מתוך החדרים השונים בעיר. על חלק מהעצמות נמצאו סימני חיתוך בעזרת כלי חד – מה שהיה נקרא 'דגמי קצבות' – אם אכן היה מדובר בבע"ח. החוקרים זיהו סימנים אלו כעדויות להתגוננות מפני חרב – עדות לטבח הגדול. יחד עם זאת, קשה להתעלם מהעובדה שחלק גדול מהעצמות נמצאו קבורות בקבורה מסודרת. ככה"נ מדובר בחזרה למקום לאחר פרק זמן של שנה לפחות )פרק הזמן שלוקח לבשר להירקב ולהיעלם ולעצמות להתפזר,( ואיסוף של העצמות שנראו על פני השטח. תרחיש זה יסביר את חוסר
הייצוג של חלק מחלקי השלד.
ההנחה היא – שתושבי הגליל לא הורשו בהתחלה לחזור לערים הללו בכדי לקבור את המתים. רק לאחר מספר שנים הורשו לחזור, אז אספו את העצמות והניחו אותן בתוך בורות המים הריקים. בחלק מהבורות
ניתן לראות בנייה של קיר, או מילוי הבור בעפר לאחר הקבורה. פעולות אלו מעידות על היחסים בין
החיים למתים – הושקע פה משהו רגשי, שנים לאחר המוות.
אבן עם חרותות – בצד האחד – חריטה של מואוזוליאום – בניין מלבני ופירמידה. בצד השני – חריטה של סרטן. מוטי מציע לראות באבן זו מעין סמל לייאוש שחל בעיר – סמל המוות מצד אחד, וסמל הזמן מצד שני )סרטן הוא סמל הזמן.( אם אכן זה המצב, מדובר בתיעוד נדיר של מצב רגשי – נדיר ברקורד
הארכיאולוגי. חריטת המאוזוליאום – מזכירה מאוד את קבר זכריה בנחל קדרון.
גמלא
בנייה בבזלת )בניגוד לבנייה ביודפת שהייתה מאבן גיר.( ראשיתו של היישוב – בתקופה החשמונאית. שני בתים מהתקופה החשמונאית – האחד הוא בית בד, השני הוא מקווה טהרה. ככה"נ שני המבנים היו חלק מקומפלקס אחד של בית אמידים מהמאה הראשונה לפנה"ס. )הקשר בין בית הבד למקווה – כדי להכין מזון בטהרה – יש לטבול במקווה לפני תחילת ההכנה. ייתכן והיה מדובר בייצור של מזון
לביהמ"ק או לאוכלוסיה אשר הקפידה על המסורת.
בחפירות התגלו בתי אמידים עם פרסקאות – בדומה למה שנמצא ביודפת. כאן נמצאו רק חתיכות
מהפרסקאות שנפלו על הרצפה, ולא נמצאו ציורים כאלה באתרם כמו ביודפת.
– בית הכנסת – בית הכנסת הראשון שנמצא ביישוב יהודי )בתי הכנסת היו ידועים כבר בתקופה זו
ממצדה ומההרודיון, אך אלו היו מהשלב שבו שימשו אתרים אלו כמצודה. בית הכנסת בגמלא מעיד
על המצאות בתי כנסת גם ביישובי היומיום.( שתי שורות ספסלים בצמוד לקירות. חדר פנימי, שזוהה כחדר לימוד – גם בו ספסלים בסמוך
לקירות. עמודים מחזיקים את הקירוי. נישה בחלל המרכזי זוהתה כמקום שבו הוחזקו ספרי התורה.
המבנה זוהה כבית כנסת מפני שהתגלו בו חלקי מגילה – ספר תנ"ך.
קרית ספר – יישוב מאוד קטן. גם פה התגלה בית כנסת. חלל מרוצף, ספסלים לאורך הקירות.