אתנוגרפיה
אולי הקבוצה הכי ידועה בחקר הציידים לקטים – הבושמנים של מדבר קלהארי )גווי.( הרצאה מבוססת
על מחקרו של ג'ורג' סילבר באוור שהתפרסם לאחר המהפכה בתפיסה שהתרחשה בשנות ה.60
סילבר באוור למד ביוהנסבורג – מוקד פעילות אנטי אפרטהייד. לאחר מכן עבר לאוסטרליה, שם עבד גם
עם האבוריג'נים, והפך להיות אחד החוקרים המובילים בתקופתו בחקר שבטים ציידים נוודים.
סביבה – מדבר קלהארי. מרכז דרום אפריקה. זוהי בקעה ממולאת באדמת דיונה. שלושה נהרות חוצים את הבקעה הזאת – והם המקור היחידי למים שעל פני השטח. כלומר – אין מעיינות, וברגע שמתרחקים
מהנחל, אין מים. גשם – מעל ל1000 מ"מ בצפון, לעומת כ125 מ"מ בדרום. כיסוי הצמחייה משתנה בהתאם. כך שבעצם רק החלק הדרומי של מדבר קלהארי הוא מדבר כפי שאנחנו מכירים. בצפון בעצם
יורד די הרבה גשם.
בשמורה המרכזית נערכו רוב המחקרים האנתרופולוגיים, באזור זה כמות ממוצעת של 500 מ"מ לשנה.
שטח השמורה – כ56,000 ק"מ מרובע )פי 4 מגודלו הכולל של הנגב.(
השמורה מתחלקת לשלושה אזורים בסיסיים – האזור הצפוני – אזור הדיונות.באזור זה ישנם עדרים גדולים של בע"ח, לפעמים נשארים גם מים עומדים. אין מספיק צמחייה בשביל לקיים חיים. האזור המרכזי – מישורים קשים משאירים את מי הגשמים על פני השטח ויוצרים אזור רטוב בחורף. בורות מתמלאים ומספקים מים גם במהלך חלק מהתקופה החמה. סביב בורות אלו ניתן לראות התבססות צמחייה, מה שמושך בע"ח, וכמובן בני אדם. נקרא אזור השיחים. האזור הדרומי – פארק פתוח. מעין
יער. כ400 מ"מ של גשם בשנה.
אקלים – החורף יבש והלילות בו קרים. מזג האוויר הקר ממשיך עד סוף אוגוסט. העונה החמה מתחילה בספטמבר, וניתן בקלות להגיע ל48 מעלות בתחילה של עונה זו. מאוחר יותר פני השטח עלולים אפילו להגיע לכ70 מעלות. עונת הגשם מתחילה בנובמבר, ומאופיינת בשונות רבה. בתוך השמורה – אין
מקורות קבועים של מים, אלא מקורות עונתיים בלבד – מה שכמובן משפיע על דגם היישוב.
רקע תרבותי – הבושמנים הם קבוצה מיוחדת הן מבחינה בלשנית והן מבחינה אנתרופולוגית פיזית. מבחינה אנתרופולוגית פיזית – נכללים הבושמנים למין שחי במרכז אפריקה עד לחדירת שבט הזולו – אז נדחקו הצידה. מבחינה לשונית – שימוש בקליקים וקולות לשון ושילובם במילים שונות, מה שמקנה להם משמעויות שונות. בעבר היו ידועים כרועי בקר, אולם דחיקתם ע"י שבטי הבנטו )זולו( גרמה להפסקה של מנהג זה. במאה ה16 – מגיעים האירופאים לדרום אפריקה. המגע שלהם עם האוכלוסיות המקומיות מביא לחשיפת השבטים הללו לחיידקים חדשים ולפריצת מגיפות שהביאו להתדלדלות של האוכלוסייה
המקומית, דוגמת האבעבועות השחורות. הרבה ממקרי המוות נגרמו דווקא ממחלות ילדים אירופאיות –
מחלות שנחשבות קלות יחסית.
מבחינת האנתרופולוגיה הפיזית – אנשים נמוכים יחסית, בצבע שחור-חום, שיער מתולתל מאוד, עצמות
פנים בולטות.
הבנטו – ארגון של צ'יפדום, מה שנתן ככה"נ את היתרון לחברה זו בכיבוש השבטים המקומיים, להם
מבנה חברתי פשוט יותר.
– יש הטוענים – שאותם שבטים בושמנים אותם חקרו האנתרופולוגים המודרניים אינם מייצגים
את אותם הבושמנים המקוריים שחיו בקלהארי לפני כ200 שנה, אלא הם שאריות, תוצאה של
הסתגלות מאוחרת ומושפעת מהדחיקה הצידה שעברו במאה ה.16
כיום –ישנם כ48,000 בושמנים במרכז דרום אפריקה.
גווי – עיקר הזהות של האדם היא שבטית – כלומר, קודם כל כגווי, ורק לאחר מכן כבושמני. אין היררכיה פוליטית. אין אירועים בהם כל השבט מתכנס ביחד. משום כך נהוג להתייחס אליהם כאל
קונפדרציה של להקות עצמאיות הקשורות זו לזו בקשרים ישירים, ולא כשבט. כך כל גווי מכיר חלק מכל
קבוצה, אך אין אחד שמכיר את כל האנשים בקבוצות כולן.
כל להקה כזאת – היא אוטונומית בתוך טריטוריה משלה. קיימים קשרים משפחתיים בין להקות. כמו כן, ישנה המשכיות משפחתית בין להקות אלו ובין תת קבוצות שאינן נוודיות, אלא עובדות ברעיית בקר
בחוות בשולי השמורה.
לא השתמרו מסורות של הבושמנים מלפני חדירת האירופאים ושבטי הזולו. ייתכן שהסיבה לכך היא
הטראומות שחוו השבטים לאחר אותו מגע.
הוטנטאוט – מלה שניתנה ע"י האירופאים לאותן קבוצות בושמניות.
מדובר בחברה של ציידים, אולם עיקר הכלכלה מתבססת על צמחים, ובמיוחד )בעיקר אצל הגווי( צמחים עשירים במים. צמחים אלו מספקים את הנוזלים לגווי בתקופות היבשות. ישנם 13 מינים עיקריים בהם משתמשים הגווי – הכוללים פירות,זרעים, שורשים וכ"ד שנפוצים בעונות שונות ובשטחים גיאוגרפיים
שונים, מה שמחייב נדידה מתמדת לשם ניצול מרבי של אותם מקורות צמחיים.
יש לזכור שמספר המינים לא מעיד על כמות המזון! בעונות היובש הבושמנים צריכים לאכול בין 2.5 ל3
ק"ג של צמחים כאלו ע"מ לקבל את כמות הנוזלים הנחוצה כדי לשרוד.
ציד – נלווה ללקט. אכילת הבשר לא יציבה ומשתנה לפי עונות השנה בין ק"ג לחודש לאדם באוקטובר ועד 15 ק"ג לחודש לאדם בינואר. יונקים שניצודים: ג'ירפות, בקר בר, ציפורים, חרדונים, ביצים
וחרקים. הציד נעשה ע"י הגברים, הלקט ע"י הנשים )זוחלים, חרקים, ביצים, הם חלק מהלקט.(
ביצי יען – שימוש הן כמזון והן כמיכלי מים. )יש לציין שהממוצע לשנה עומד על 3 ביצים.( כמו כן
אכילת טרמיטים מהווה מעין 'בונוס' ולא נכללת בכלכלה הבסיסית.