מבחינה כרונולוגית אנחנו עדיין נמצאים בסוף מלח"ע ה1- אך עם כיוון חדש. הדגש שלנו הוא על הנושא "רדי- מייד" הכנסה לתוך האמנות חפצים מן המוכן. ההדגשה נובעת כדי להבין את ההיבט הנוסף שהוא לא ציורי או
ארכיטקטוני, הוא יותר לכיוון הפיסולי וטרם עסקנו בו.
דאדא- תנועה תרבותית שהחלה את פועלה בזמן מלמחת העולם ה.1- היא החלה את דרכה בציריך "(משם יצאה
הבשורה.)" היא הייתה אנטי מלחמתית ואנרכיסטית ובטאה את התנגדותה לנורמות דרך מה שהיא כינתה אנטי- אמנות . הייתה לה השפעה עצומה על האמנות המערבית. היום הדברים שהם עשו נחשבים למיין סטרים. הם התבטאו בתחום התאטרון, השירה והספרות כשהגישה היא בינתחומית. האמנות יכולה לשלב טקסט, ההצגה מכילה שירים וכו.' עד היום תרבות הדאדא של התאטרון קיימת בכל מני מקומות בעולם. "קברה ולטר" על שם
בית הקפה הראשון בציריך בו היו הופעות תאטרון דאדא.
המילה "דאדא" מזכירה את ההברות הראשונות שמבטא תינוק. הרעיון הבסיסי של היצירה הזו היא לא שם פלצני
כמו פוטוריזם וכו.. אנחנו רוצים שם פשוט שמשמעותו היא קישקוש בלבוש.
המשורר הרומני טריסטיאן סרה (ממייסדיי הדאדא) מגיע לציריך עם מרסל יאנקו (ברומנית ורוסית דא משמעותו כן.) בצרפתית משמעות השם הוא סוס עץ של ילדים. ולפעמים הוא בא בהקשר אחר של תחביב ואבססיה. הבחירה
היא של קישקוש אך יש פרשנויות נוספות. גם עם הפרשנויות הנוספות אין יותר מידיי עומק בעניין.
הצורך שלהם ליצור אמנות חדשה היה מאוד חשוב. הם התנגדו למלחמה ועם השינוי של פני האמנות (חומר, יצירה) יש דימיון לפוטוריזם מבחינה מעשית. אך מבחינה אידיאולוגית הם הפוכים לחלוטין. הדאדא טוענים שמלחמה זה רע וזה יצר של שיגעון גדלות של שליטים. בעולם כזה משוגע אנחנו צריכים ליצור אמנות
שתהייה משוגעת. בהבט הזה הם שאפו לבטא מרד, את הדעה שלהם על העולם באמצאים שהם אנטי ממסדיים. ההצגה תהיה בערב קברט, תערוכה תפורסם בצורה לא ברורה ולא מושכת. הפירסומת תשאף לסקרן ולהיות אנטי פירסומות. השאיפה היא גם להיות אנטי בורגנים- האספנים החשובים באותה תקופה הם מקרב השכבה החזקה (בעלי חנויות, מפעלים.).. הם שואפים ליצור משהו שאף אחד לא ירצה לקנות. זה אנטי ממסד ואנטי השוק המקובל
של האמנות וכמובן אנטי- מלחמה (כהתנגדות למלחמת העולם הראשונה.)
בהתייחסות לכרזה- אנשי הדאדא רוצים לעשות דווקא. במקרה זה אנטי אמנות הכרזה. הכתב יהיה אלכסוני, המילה דאדא תופיע הפוך והאנפורמציה שהם רוצים להעביר תהיה בתוך המון קשקושים. הם עושים באלגן מילולי שלם שמקשה על הצופה בפיענוח המסר. השכבות- הנושא של עבודה בשחור ואדום תורמים להפיכת הכרזה למשהו מאוד חדשני. נושא הכתיבה באלכסון הוא לא כל כך שגור כי יותר קשה לקרוא. כשהם פותחים את הפתח הם משנים את התפיסה של מה היא כרזה- אולי לא כולם יהיו אמיצים מספיק כדי להיות עד כדי כך בוטים, אבל יש חדשנות שפותחת פתח לכל הכיוונים הטקסטואליים של עיצוב הכרזות במאה ה.27- מי שמאמץ את הכתב
האלכסוני זה הסובייטים. השילוב של אדום ולבן מתחיל עוד לפני הדאדא אבל נשאר מאוד פופולארי.
השירה- היא גם קישקושים. המניפסט, התפיסה של טריסטיאן סרה לגבי איך לכתוב שיר דאדאיסטי (סרוק לאתר.) "בכוונה הבאתי את מדור הספורט כדי שלא יהיו מסרים עמוקים מידיי" – אף אחד לא יבין את מה שיצא, אבל אתה
תהיה סופר מדהים. לא כל שורה צריכה להיות מובנת ע"י ההמון.
הדאדא מפתחים את טכניקת האסמבלאג-' הצרף. הגדרת המונח: מהפועל assembler בצרפתית: ללקט, לאסוף.
באסמבלאז' יוצר האמן יצירת אמנות תלת-מימדית מחומרים שונים. האסמבלאז' יכול להיות תבליטי או תלת מימדי. החומרים יכולים להיות גולמיים, כגון עץ, מתכת, זכוכית, בד או חפצים מן המוכן. האסמבלאז' יכול לשלב גם צביעה, קולאז' ועוד. המונח אסמבלאז' הוטבע לראשונה רק בשנים 1113-14 על-ידי האמן ז'אן דובופה ( Jean
1901-1985 ,)Dubuffet, אך העיסוק בטכניקה זו החל בראשית המאה העשרים.
מבחינת פיקאסו- לעשות יצירה מקרטון עם חוטי ברזל זו לא יצירת אמנות ולכן היא רק הכנה. מבחינת הדאדא זו בהחלט אמנות. כשפיקסו לוקח נייר עיתון הוא יוצא בהצהרה שאמנות לא חייבת להעשות מחומרים אציליים
23
מסורתיים כמו שיש או שמן, אלא יכולה להיות גם עם חבל או נייר. אנשי הדאדא שואבים את הרעיונות האלה
ולוקחים אותם למקומות חדשים מבחינת האמנות.
נתחיל מקולאג'
יאן ארפ (אחד האמנים החשובים בתנועה-) יוצר קולאג' עם ריבועים מאורגנים עפ"י חוקי המקריות. ארפ מכניס את המקריות, הספונטניות, שלא היה אצל פיקאסו. אלמנט מקריות ראשון הוא הסידור- לפי הסדר שהוצאת מהשקית זה הסדר של הצורות. אלמנט נוסף של מקריות היא הקריעה של הריבועים- הקריעה מכוונת לכיוון הריבוע אך לאמן אין שליטה מלאה על הצורה שהתקבלה. זה מכוון/ מסביר למה אנשי הדאדא מתכוונים שהם
מדברים על אנטי אמנות- ללכת אל הלא ידוע ולא להגיד משהו מוחלט.
