אמנות מודרנית – תנועת הדאדא ומרסל דושן

אסאמבלאג-' עניין החומרים פה מאוד חשוב. אוקי, פיקאסו עשה מסגרת של חבל אבל הוא עבד בעיקר עם

קולאג'ים. ברגע שארפ לקח חתיכות עץ הוא העלה את היצירה שלב אחד קדימה. הוא לקח את העץ הצבוע ואירגן   את חתיכות העץ אחת על השניה בצורה מופשטת- ובעניו זו יצירה אמנותית לכל דבר. ארפ לא עושה זאת  כדי לראות אובייקט מכמה זויות ראייה אלא פשוט ליצור אובייקט מופשט. ההכנסה כאן של החומרים החדשים היא

מאוד מאוד חשובה.

מרסל יאנקו- מסכה (דיוקאן של טריסטיאן סרה.) יש לשים לב לחומרים- נייר, קרש, קנווס, חוטים, צבע גואש. יש שימוש באסמבלאג' בתור יצירה מוגמרת. זה לא הכנה, אלא זו היצירה. יש לשים לב להפשטה הצבעונית (שהופכת  להיות מובנת מאליה בתחילת המאה ה.)27- תווי הפנים נעשים בקווים חדים ומופשטים, בצורה של קריקטורה פחות או יותר. בהיבט של אנטי אמנות זה לא דיוקן מסורתי, אלא דיוקן מהחומרים הכי זולים ופשוטים שיש. ניתן לראות את הרב תחומיות של היצירה הזו- זו מסכה שמתאימה גם לתאטרון! נושא המסכה חשוב כי עניין התפאורות לתאטרון היה מאוד משמעותי עבורם. אתה יכול ליצור אמנות מכל חפץ שעולה על דעתך וזה הופך להיות אבן יסוד

באמנות המאה ה27- ואמנות עכשיוית.

יאנקו עולה לארץ כשמדינת ישראל קמה ויש מוזיאון בעין הוד ליצירות שלו. הסגנון שלו בארץ משתנה. הוא נשאר

מופשט אך עוסק בנושאים ישראלים.

קורט שויטרס– אחד האמנים הכי חשובים בתנועה. בא מגרמניה. הוא הופך קצת את סדר הפנים (הוא היה אמון גם על האותיות ההפוכות בכרזות.) הוא מדביק סיגריות, גלגלי ברזל, משטחי נייר משומש, קרטון. ענניין הגלגלים הם כאילו גלגלי מוח- שמלא בסיפורי הפציאנטים. שני דברים קורים כאן והם מאוד חשובים להבנה שלנו את השימוש

של חפצים מן מוכן:

.1 יש לקיחה באופן ברור של אשפה. החומרים נזרקו, זה בדל סיגריה, הרשת גזורה. חשיבות היצירות של    שויטרס: עם האשפה הוא נותן להן כפל משמעות- כי יש את המשמעות המקורית של החפץ (גלגל של מכונה).. וברגע שהוא שם אותם כחלק מהיצירה הם מקבלים משמעות חדשה- שהאמן נותן להן. החפץ

היחידי שנשאר במשמעות המקורית היא הסגריה "לפעמים סיגר הוא רק סיגר."

.2   הכותרת  הופכת   להיות   הרבה   יותר   חשובה.  בתקופה  שהיצירה  הייתה  יותר  ראליסטית  ואף אימפרסיוניטיות אנחנו יכולים לקבל מושג כללי על מה מדובר. ככל שהיצירות הופכות להיות יותר

מופשטות היינו יכולים להבין אחרת את היצירה.

אחרי מלחמת העולם ה2- עשו באמנות המודרנית בניו יורק תערוכה מאוד גדולה רטרו-ספקטיבית והקרקע

בארה"ב באותה תקופה הייתה יותר נוחה לקלוט את המסרים והטכניקה. ההשפעה שלו בשנות ה27- לא היתה גדולה מידיי (כי היצירות לא נחשבו למשהו לגיטימי) אך בשנות ה47- זה היה מאוד מעורר השראה לאמנים

אמריקאיים.

אחת היצירות החשובות שלו "החדר הגדול" מ.1133- בתוך הבית שלו הוא בנה מבנים מקרטון וכל פעם הוסיף להם חלק. יש פה דגש על תהליך. יש שותפות של קהל לאורך זמן- היצירה היא לא רק של האמן. מה שמעניין את שויטרס זו העשייה האמנותית ולא רק התוצר המוגמר. זוהי אמנות קונסיפטואלית המשלבת שימוש בחפצים מן

המוכן (רדי מייד) בלי תכנון מראש של הכיוון. על מה הוא לא חושב כאן? מושגי האסטטיקה לא מעניינים אותו.

כשהוא לא מתכנן מראש זה אומר שלא משנה לו עם בעניי הצופים יהיה ערך אסטטי. שויטרס עובד עם אלכסונים

לא קונבנציונאליים בצורה שתחזור על עצמה עוד דורות אחר כך.

דאדא ניו יורק:

Marcel Duchamp, 1887-1968 דושאן מרסל • Alfred Steiglitz 1684-1148 ,שטיגליץ אלפרד • Edward Steichen ,1681-1183 ,סטייכן אדוארד     •

• מאן ריי (עמנואל רדניצקי,) ,1617-1188 Ray Man

מרסל דושאן מתחיל את היצירה שלו באירופה. במלחמת העולם הראשונה הוא בורח לניו יורק והוא עבד עם כמה אמנים נוספים. הוא מגיע לניו יורק עם רעיונות הדאדא ובתקופה הראשונה הוא מוציא כתב עת. ( )Picabia מרסל הוא בן למשפחה בצפון צרפת וגם אחיו היו אמנים מפורסמים. בניו יורק הוא מגלה שהוא מפורסם! "צרפתים, גם היום לא חזקים באנגלית.." 1112 דושאן, כמו כל צרפתי מודרני טוב מושפע בעיקר מהפוטוריזם (שכפול) וגם מהקוביזם (מונוכרומיות חומה) . במסגרת העבודה המשותפת עם שטיגליך ושייניץ עשו כתב עת משותף שנקרא

.211