-1666 החיזיון שלאחר הדרשה: יעקוב נאבק במלאך סצנה דתית. לאחר הדרשה הנזירות חוות חיזיון של יעקוב הנאבק במלאך בעל כנפיים זהובות. גוגן בוחר כאן
סביבה כפרית. הוא מעביר אותנו כאן לתחום שהוא לא מציאותי. מה שהנשים רואות לאחר הדרשה הוא חיזיון- הדמיון שלהן. אמנם, לכולן יש את אותו חיזיון ואז יש מקום ליותר אמונה כי זה קולקטיבי, אך הפואנטה מתבטאת
הצבעים והקומפוזיציה נתנו תחושה לא
לא חיים כפריים/ עירוניים. בניגוד לואן גוך
בעיסוק בנושא סמלי-
מציאותית אך במישור היומיומי הנושא מציאותי.
ברטון מעלה שאלה לגבי פעולת הראיה. מבחינה קומפוזיציונית נוצרת הפרדה חדה בין הנשים והכומר לחיזיון. ההפרדה נוצרת ע"י העץ. היצירה עצמה, להבדיל מהאימפרסיוניסטים, מאוד שטוחה. זה לא העבודה האינטנסיבית של ואן גוך, זה לא הפסיפס של האימפרסיוניסטים וזה לא הפוינטליזם של סרה! זה משהו חדש. בהתחלה הוא עבד בשיטה האימפרסיוניסטית, אך שיטת משטחים זאת, הנקראת גם אזורי הצבע הסגורים, התפתחה אצלו עצמאית
עם הזמן. אין לנו פה זליגה של צבע. המרחב לא מוגדר, יש פערי פרופורציות גדולים בין הדמויות ולכן נוצר מצב שבו הפרופורציות מוציאות אותנו
מהמקום המוכר- הוא קורה תיגר על הפרופורציות המסורתיות. היחס בין העץ לדמויות הוא מוזר, זה נובע בין היתר מהעובדה שהרקע חלק. זה מקשה עלינו לדעת מה המרחק בין
יעקב והמלאך לנשים. הצבע אינו מציאותי. הוא חלק ונראה כמו משטחים המגדירים טריטוריה של אובייקטים ועובר לתחום הרגש יותר
מאשר ייצוג מציאותי. ישנם קווי מתאר ברורים. דרך הצבעים הלא ראליסטיים, הקומפוזיציה הלא שגרתית, הוא יוצר מפגש בין הטבעי- מי שיצא מהדרשה, לבין
באפיונים לא
החיזיון. גוגן טען כי היות וההתרחשות היא בדימיונן של הדמויות, יש שימוש
העל-טבעי-
ריאליסטיים.
אחד מקורות ההשפעה החשובים על גוגן (וגם על ואן גוך) הוא הציור היפני.
הנקיים
בקווים
.1614 הדפסים, כלים ובדים יפנים מיובאים למערב. הוא מצטיין
יפן נפתחת למערב בשנת
והברורים. בציור היפני יש נטייה לקחת את תיאורי הטבע לכיוון לא ריאליסטי. עם פיתולים מוקצנים וכו.'
הקומפוזיציות היפניות שטוחות. הרקע מאוד ברור. יש חלוקה למשטחים וקווי מתאר מאוד ברורים.
מעצם הטכניקה האמן עובד עם משטחי צבע גדולים.
בהיבט הסימבוליות, חזרה למחוזות דמיוניים. מבחינה דתית, זה עוסק באמונה. זה לא שייך לתחום הנוף היומיומי.
זו לא אמירה שלקוחה מהמסורת. דרך הצבע והקומפ' הוא מעביר את המסר בצורה חדשה.
ואן גוך
-1666 טבע דומם עם חמניות
איך זה שונה מסזאן? הקומפ' מאוד פשטנית וזה השפעה ברורה של הטבע הדומם היפני והמינימליסטי. יש קווי מתאר חזקים וקיר רקע חלק. ביטוי הרגש בא לידיי ביטוי בפרחים. ההשתחררות מהמבט על הטבע של האימפרסיוניסטים- המבט הישיר, מאוד מעוררת רגש. יש עצב מהפרח הנובל, חוסר יציבות מהעקמימות וממשיכות המכחול שהולכות לכיוונים שונים והצבע הצהוב האחיד. יש השערה שהתרופות שלו גרמו לו לראיה חזקה של
צהוב.
מקור השראה מבחינת הנבילה הוא הטבע הדומם ההולנדי, שמבחינת היבט דתי- נוצרי הוא מאוד משמעותי עבורו.
ממנטו מורי– כולנו ברי חלוף.
-1666 חדר שינה יש קומפוזיציה לא שגרתית והקווים לא מתכנסים לאותה נקודה. הוא מתנגד לפרספקטיבה המסורתית. יש תחושה קלסטרופובית. מבחינת התוכן, ואן גוך לא מיקם דמות היות והחדר הוא דיוקן עצמי שלו עצמו. הוא מראה על
בדידות, צניעות. הצבעים נראים לא ריאליסטיים. גם מבחינת משיחות המכחול הגסות והצבעים המנוגדים והחזקים- יוצרים תחושה של משטח מצויר ולוקח אותנו למחוזות נפשיים יותר. יש גרסה יותר רגועה שנמצאת בצרפת. ציור
זה נמצא באמסטרדם.
בגישה של ואן גוך גם התוכן חדש וגם סגנון הציור.
-1666 ליל כוכבים זו הגרסה הרומנטית של השתיים. תמונה שצוירה בדרום צרפת, באחד הנמלים. נשים לב בעיקר למשיכות המכחול הגסות והצבעים המתרכזים בצהוב וכחול. יש הפשטה עצומה של הצבע. הטכניקה כבר בשלב מאוד מופשט. אנו
רואים את העבודה התבליטית שיוצרת עומק לשמיים וזוהר לכוכבים. הזוג בקדמת התמונה- אחד המשברים הגדולים לפני ההתאבדות שלו היא אהבה נכזבת. יש להסתמך על הביוגרפיה
שלו כדי להבין שהוא מדבר על אהבה אוניברסאלית, או זיכרון של אהבה של ההורים בילדות. הוא משתמש בשפה צבעונית מוקפדת ומופשטת. הוא לא רצה לתאר לילה בצורה מדויקת אלא להעביר את
התחושה של הלילה כמו שהוא חש אותו.
-1666 ליל הכוכבים (המפורסם) משיכות המכחול יוצרות חלל יצירתי מופשט לחלוטין. ואן גוך מעביר משהו מוחשי בצורה רגשית. נושא הברוש
מאוד חשוב- מעוצב בצורה לא ריאליסטית. הוא נראה ממש כמו להבות בצבעי ירוק או שחור. זה מיצג סערה, כנראה של רגשות. הרומנטיקה הצפונית היא זו שדחפה את הנושא של התיאור הרגשי. יש בענייו חשיבות לתיאור הנוף ההולנדי (שם זה היה מרכזי יחסית לצרפת.) אז יש פה חזרה לתקופת הרומנטיקה, באמרו כי נוף יכול למסור
רגש לא פחות טוב מסיפור. במרכז היצירה אנו רואים כנסיה, רואים את הטרנספט- אספקט דתי. הכנסייה (והארכיטקטורה בכלל) יוצרת הד
לברוש בכך שהיא יוצרת יותר יציבות מהברוש הסוער.
1
-1661 דיוקן עצמי עם (בלי) אוזן חבושה לא צבעים ריאליסטים. צבעי יסוד. משטחים מופשטים ברקע. צבע כמבטא רגש. שפה צבעונית. הסבל הנפשי ביגר
אותו.
-1661 עורבים בשדה חיטה הציור האחרון שלו. פצפון. יש סערה רבה של רגשות העוברות דרך צבע ומשיכות מכחול. יש הפרדה של שבילים
ובניגוד למסורת השבילים לא נמוגים אל האופק כאם נקטעים. תחושה של מבוי סתום. העורבים מיצגים מוות. הצבע סמלי כי אין מצב בטבע שבו יש צבעים כל כך חזקים (חיטה) כאשר השמיים כל כך כהים- שחורים. תחושת
התנועה הגדולה הנובעת ממשיכות המכחול. יש השטחה מאוד גדולה.