סזאן משפיע מאוד על פיקאסו, בראק ומאטיס.
מאטיס, הים בקוליור, -1178 עוסק בצבעים שלא קשורים למציאות. הוא מחפש צבעים חזקים שאין בטבע. הנושא
הוא חדש- לא לצייר רק את פאריז.
סזאן, לאק דה אנסי, -1618 על גדת נהר יש בית. הוא עובד עם מערכת צורות בסיסיות. התמונה בונה את ההשתקפויות בתוך מערך מדהים של ירוק וכחול. העץ בנוי ריבועים, ריבועים. משיכות מכחול גיאומטריות שמאוד
שונות מהאימפרסיוניסטים. רואים את מקטעי המשיחות שבונות את התמונה.
סזאן, הר סאן ויקטואר, -1172 הר שמאוד אהב. סזאן נפטר ב .1178 פה הוא כבר ממש מפרק את הנוף למערך
של צורות בסיסיות. שמזכיר מאוד את הקוביזם.
סזאן, מחצבת ביבמוס- מעניין אותו הנפחיות של הסלעים. החציבה האנושית יוצרת צורות ריבועיות, תוך כדי
הכנסה של הגוונים האדומים חומים. הוא יוצר מערך של צורות גיאומטריות. ושוב, היכן הוא נמצא כשהוא מצייר?
מרחף מול המחצבה?
הטבע והדמויות האנושיות של סזאן היוו את מקור ההשראה היותר חשוב לבראק ופיקאסו בתחילת דרכם.
סימבוליזם
אצל הפוסט אימפרסיוניסטים נוצרת יצירה שמתארת מעבר למה שרואים בלבד- את הפן הרגשי של האומן.
3
ואן גוך, הזורע- בעיקרון הנושא מוכר ורגיל. הצבעים לא ריאליסטיים. השקיע/זריחה לא בצבע המתאים לשעה ביום. הקרניים זורחות מהשמש בצורה שמזכירה ציור ילדים. בשום תמונה אין שמיים שהם רק צהובים. גם מבחינת השדה, משיכות המכחול הן מיוחדות לואן גוך. כחול ואדום יחד. זה מכניס המון סגול לשדה אשר לא נמצא
במציאות. ואן גוך נולד בהולנד ב1663 למשפחה דתית. הוא קיבל חינוך נוצרי אדוק. ב"זורע" יש אלמנטים נוצריים. אחיו תאו פרנס אותו כל חייו וגם אשפז אותו בשלב מאוחר של מחלת הנפש שלו. ה"זורע" מסמל עבורו את זיכרונות
העבר. זה מסמל מבחינתו את הגעגועים לאין סופי זה מה שהעלומות מסמלות עבורו. אולי מהבחינה של עונות שנה, זריעה מצד אחד ועלומות שמוכנות לקציר. בברית החדשה יש משל על הזורע. ואן גוך מקבל חינוך כפרי לעבודה קשה. זה גם מתחבר לעובדה שמבחינתו ציור גם מתחבר לעבודה חקלאית. אנו יודעים שואן גוך מושפע מאוד
ממייה (זה אותו זורע)!!!! הוא לוקח את הפועל הפשוט ומשלב אותו לצבעים שמבטאים את העולם הפנימי שלו.
החוקרים טוענים שיש פה הרבה מעבר לבחירה התמימה של הנושא.
נקודות חשובות על ואן גוך:
.1 הצבע ביצירת הזורע מקבל ערך סמלי, מעבר למציאות. המבע של ואן גוך וגוגן הוא סימבולי. מעבר משימוש ריאליסטי לשימוש בו יש גם תכנים רגשיים ודתיים. בגלל שואן גוך כותב על יצירותיו, קל
להבין את משמעות הצבע. הציטוט של מייה מדגיש לנו את הסימבוליות שביצירתו של ואן גוך. הוא טען
שציורו של מייה קצת אפור והוא רצה להוסיף לו צבעים וגם שהוא עצמו חורש את בד.
.2 האמנים עובדים מחוץ לפריז. דרום צרפת וכו' בנושאים שעוסקים באיכרים. הם מרחיבים את נושאי
הציור. אצל האימפרסיוניסטים עוסקים פחות בנושאים אלו.
.3 הפוסט אימפרסיוניסטים עדיין עוסקים בתיאוריית הצבע של שברל, אך בחיבור למקום יותר רגשי. .4 אצל דלקרואה יש ניצנים של סגנון זה בציורי הנוף והטבע שלו. ואן גוך מאוד הושפע ממנו, כמו ממיה
ואמנים נוספים.
גוגן– מבחינת סימבוליות ושימוש בצבע. בתקופתו המוקדמת היה מלח. כאדם מבוגר נישא לאישה דנית ובצורה לא צפויה מאיש עסקים הוא עובר לעסוק בציור ונטש את משפחתו. לקראת סוף חייו הוא מחליט לנדוד לטהיטי (בים הקריבי.) זה נובע ממשיכה שיש לו אל האדם הפשוט, הפרימיטיבי. הוא נוסע לראות איך חיים אנשים ללא טכנולוגיה, חיי ילידים. גוגן היה מיודד עם ואן
גוך, עד שיום אחד ואן גוך תוקף אותו עם סכין ובזה מסתיימת חברותם. מוצא את מותו ממחלה העגבת.