מתרחצות- זה תאור לא עכשווי כאם מיתולוגי. האימפרסיוניסטים ציירו את הכאן ועכשיו שלהם. יש קרוב ל177
יצירות של מתרחצים ומתרחצות ומעטי מעט מתארים גברים ונשים יחד. אפשר להניח שזה מרמז על פחד. עוד גבר
שמפחד מאינטימיות. הצורות של הבחורות מעוותות. הן לא רק לא אידיאליות אלא פה יש ריחוק מהנטורליסטי,
המציאותי. יש קווי מתאר שחורים ועבים, שבורים במספר מקומות. אמן השואף לנטורליזם נמנע ממפגש כה
מופשט של צורות. הוא מעוות את האישה, עושה השטחה של הפנים, הטיפול בשערות- הן מתמזגות בתוך הירק. הוא לוקח ערכים צורניים ומשתמש בהם באותה צורה למספר אובייקטים שונים כמו הבד, הירק והשיער. אין כמעט
אינטראקציה בין הדמויות. הפנים מטושטשים ונוצרת תחושה של ניכור.
מתרחצים- הגברים מפנים לנו את הגב, מתמזגים עם הנוף. הצבע של הגוף זהה לצבע של העננים וקווי המתאר של גופם זהה לקווי המתאר הכחולים של העצים. אין פנים. העצים סוערים. הוא מכניס המון חוסר יציבות וסימני שאלה. כתמי הצבע בונים פרטים והוא לא מנסה ליצור אשליה של מציאות. כשהאימפרסיוניסטים ציירו במשיכות מכחול מהירות היה פסיפס שנתן יציבות. פה יש תחושה של משהו לא גמור. סזאן מאוד אוהב את המשלימים של הכחול והכתום שבולטים ביצירה הזאת. אלמלא האימפרסיוניסטים היו פורצים את הדרך יתכן שסזאן לא היה מגיע
לכך.
מתרחצים גדולים, -1611-1171 יש כמה דמויות שאפשר לומר שהן נשים וכמה דמויות שניתן לזהות אותם כגברים. מבחינת הטכניקה, בכל דמות יש נקודה שחורה שהיא אינדיקציה לערובת העין, יש ריבוי של נק' מבט. אין לנו דמות אחת שנותנת תחושה שלמה, יש שבירה של הדמויות. הוא עשה קומפוזיציה שמאחדת וסוגרת את
הדמויות יחדיו. יש פה משהו מופשט בקשת הזאת שיוצרת קווים מאוד מופשטים וחזקים. התמונה מאוד שטוחה. הצבעים מתמזגים ומשלימים. יש הרבה תנועה בענפים. יש ביטוי לרגש פנימי, הנתק של הפרצופים יש תחושה של
בדידות. העצים יוצרים הד לפירמידליות של הדמויות.
השוואה לבכחנל, חגיגה שמהללת את בכחוס אל היין "פה חזה חשוף, שם חזה חשוף." בשתי היצירות הדמויות מסודרות באפריז בקדמת התמונה, אך פה רואים את הפנים ואת האינטראקציה בין הדמויות והגוף פרופורציונאלי ואפילו אידיאלי (גוף גברי חסון, נשים ענוגות.) האימפרסיוניסטים זנחו את הנושאים המיתולוגיים וסזאן מחייה אותם אבל בחידוש. הוא לוקח את זה לכיוון מופשט ושונה. הוא אומר בתור צייר של המאה ה,11- שמערכות
יחסים הן דבר קשה ומורכב.
וויליאם אדול ווז'רו, משב רוח אביבי, -1611 אישה צעירה יפה ופרופורציונאלית, רואים את תווי פניה, גופה
אידיאליסטי.
הגל- יש לה קו, תווי פנים, תלתלים, היא יוצרת קשר ישיר עם הצופה, הגל ברור שהוא מים. סזאן נראה כמו מריחה אחת של צבע. הוא מנסה להגיד שהכלים הציוריים של המאות הקודמת לא יכולים לתאר את
ההוויה של האדם המודרני. לא את הפיתוי, הריחוק או כל רגש אנושי מבחינתו.
נוף לאסטאק, -1686-81 ברגע הראשון זה עשוי להראות בנאלי. ואנו שואלים מה שונה!? זה אמנם התקופה המוקדמת ופה זה עוד לא שונה בהרבה אך חישבו על הפרספקטיבה, נראה כי המיקום שלו לא ברור. כאילו יש תהום בינו לבין שאר התמונה. אנו מבינים שיש 2 זוויות ראייה. יש את המפרץ, אך מקדימה הפרספקטיבה מאוד לא
שגרתית. אין לנו כאן שבילים, אין כניסה הדרגתית לתמונה. יש שבירות של הנוף. יש הפשטה של הנוף.
עוד לאסטאק- כאן הקרקע קצת יותר בטוחה. כאן הצורות עומדות בפני עצמן. כל גג עומד בפני עצמו. הבית בקדמת התמונה שנראה נפחי (בעיקר בזכות קווי המתאר השחורים.) הוא יוצר מודעות לצורות שמרכיבות את הנוף. לכל
כתם יש את הנפח המסוים שהוא מבטא בנוף. גם היצירה הזו עוסקת בכתום וכחול.