בדומה (ובמקביל) לדאדא עולה הסוריאליזם כמרד לאסטטיקה המקובלת ובשם חופש ההשראה, כפי שאנשי התנועה מגדירים זאת. מבחינה היסטורית מתארכים את ראשית הסוריאליזם ל- 1111 במקביל לייסדו של כתב עט
Litterture שבא לקרוא תיגר על שירה וסיפורת ממוסדים. המייסדים של כתב העט היו 3 משוררים צעירים- אנדרה בטון, לואיס ארגון, פיליפ סופו. הם שאבו השראה מהמשורר פולינר שהיה מיודד עם פיקסו ושירתו הייתה חדשנית. הוא היה הראשון שהשתמש במונח "סור- ריאליזם." ב1111- זה שנתיים/ שלוש אחרי שהדאדא נוסדת
והשאלה היא איפה הדאדא לא עונה והם כן?
הדאדא דגלה בספונטניות ואוטומטיות וחוסר תכנון מראש. לסוריאליסטים היה חסר במשנה של הדאדא את נושא הדמיון. הם רצו דרך לבטא את הדמיון וחופש מחשבתי שיכול להיות מתוכנן. זה לא צריך להיות קשקוש או לא מתוכנן. כאן נכנס הנושא של היחס העמוק שיש להם לפסיכו אנליטיקה. התאוריה של פרוייד הוסיפה מיימד מאוד חשוב ליצירה שלהם. בעקבותיו הם חוקרים את החלום והמוזר בעולמנו. עוד בעקבות פרויד הם מפרידים
בין התת-מודע למציאות של כל אדם.
סוריאליזם, המניפסט של ברטון: "שם עצם, זכר. אוטומטיזם נפשי טהור, שבאמצעותו מתכוונים להביע, בין בדיבור בין בכתיבה ובין בכל אופן
אחר, את המהלך הממשי של המחשבה. זוהי הכתבתה של המחשבה, כשהיא נעדרת כל שליטה מכוונת מצד השכל,
ומנוערת מכל דאגה אסתטית או מוסרית. אנציקלופדיה, פילוסופיה. הסוריאליזם נשען על האמונה במציאותן
הנעלה יותר של צורות אסוציאטיביות מסויימות שהוזנחו עד כאן, האמונה בכל-יכולתו של החלום, במישחקה נטול-התכלית של המחשבה. הוא נוטה להרוס באורח סופי את כל המנגנונים הנפשיים האחרים, ולבוא תחתם
בניסיון לפתור את בעיון החיים העיקריות". חשוב לקשר בהקשר של פרוייד שברטון היה רופא ופסיכיאטר. במלחמה התפקיד שלו היה בבית חולים נוירולוגי
ושם ניסה לעזור לחולים בטכניקת הפסיכו אנליזה.
מעבר לדגש של הדמיון, יש דגש בסוריאליזם על שילובים מוזרים ודברים מוזרים וזה שונה מארץ לארץ. אנחנו נקפוץ בין המקומות (צרפת, בלגיה, ספרד- כמובן) כדי לקבל מושג גיאוגרפי. אנו נראה סוריאליזם מופשט לעומת
סוריאליזם פיגורטיבי ששם יש דגש על זר ומוזר אבל אפשר לקרוא אותו בצורה ברורה.
המחקר של ימנו שואל כמה המניפסט רלוונטי ליצירה חזותית- האם פיסול או ציור יכול להיות ספונטני כמו הבעה
של מילים על דף. אנו צריכים לקחת בחשבון שהאוטומטיזם בציור הוא דמיון/ חלום שמתפרש בצורות שונות.
סוריאליזם מופשט
(לפני כתיבת המניפסט-) מרכיבי היצירה מוכרים וברורים אבל אנו צריכים לנחש מה
ארנסט, פיל סלבס 1121
משמעות היצירה. ארנסט סיפר לאחד המתעדים כי הוא לקח את כותרת היצירה משיר ילדות. היצירה הזו מפגינה מיקס סוריאליסטי שגם משלב דברים קודרים של מוות ואנו לא רואים את ראש הפיל או האישה. האווירה היא של
נוף ריק שלא נותן תחושה של אופק. ריקנות גדולה. הפיל נראה עשוי מתכת- אמירה של להפוך את החיה למכונה. בנוסף לרמיזות אירוטיות של אישה עירומה. יש הבטים דו משמעיים- מצד אחד דברים שמרחיקים אותנו ומצד שני רמזים אירוטיים אך לא פתורים. חפצים מוכרים שעשויים מחומרים שאנו לא מצפים להם. יש דימיון נוסף בין הפיל לטנק- בגלל הצריח המופשט. התקופה של ארנסט היא מאוד פסימית בגלל המלחמה. ב1118- הוא משתחרר מהצבא כי הוא ניפצע והוא לא יכול ללכת יותר. במלחמת עולם הראשונה נעשה בפעם הראשונה בהיסטוריה
שימוש בטנקים אנגלים נגד הגרמנים.
יאן ארפ, ציור אוטומטי -1118 כמה אתה יכול לדלות דימויים מהתת מודע ולהגיד שזה אוטומטי?
ברטון כתב בזכות יצירותיו של מקס ארנסט. מבחינתו אפשר לשאר שיצירות אלו הלכו על קו המחשבה של ברטון
לגבי סוראליזם. כל אחד מקבל את זה אחרת כצייר וכצופה.
כיצד הסוריאליזם תופס בצורה חדשה את הקשר בין מציאות לדימיון? הפרשנות של המציאות עוברות סינון מסיבי
בתת מודע ובדימיון.
28
מסון, ציור אוטומטי -1124 צייר סוריאליסטי פחות מוכר, והתעניין בציור האוטומטי. זה נעשה בשנה של המניפסט של ברטון. כשצייר כמו מסון מחליט לצייר ציור אוטומטי הכיוון הוא מופשט אך זה לא אומר שלא יהיה היבט
פיגורטיבי.
מסון, פסיפאה -1143 "היא הזורחת לכל" מהמיתולוגיה היוונית- שם שניתן לדפני (כמו בפסל המושלם של
ברניני.)! מבחינת הנושא של שימוש במיתוס זה עוד דבר שמאפיין את הסוריאליסטים. הם מנסים להבין את המיתוס כדבר המתקשר לטבע הבסיסי של האדם. הפסיכו- אנלטיקאיים האמינו כי מיתוס בה לתת הסבר לאופי של אדם. ביצירה זו הדמות האנושית יותר בולטת. הרקע מופשט ולא ברור. אנו נמצאים בטווח ביניים- לא ההפשטה של הקוביזם וזה לא המופשט הטהור של קנדינסקי או מלאביץ.' הרעיון הוא לתת לתנועות החופשיות יותר מקום מאשר לתנועות המתוכננות. לגבי מסון חשוב לציין כי יש השפעה רבה של פיקאסו והקוביזם. בעיקר את פיקאסו
המוקדם.