הקוביזם נולד בשנת ,1178 מתוך שיתוף פעולה של שני ציירים צעירים- פיקאסו ובראק. פיקסו הגיע לפריז מברצלונה כדי להגיע למרכז האמנות במערב. הם יצרו את הזרם שאנו קוראים לו "קוביזם"
הגדרה- תנועה באמנות המודרנית שיצרה מהפכה בציור ובפיסול בכך שהאמנות במהותה הייתה על גבול ההפשטה עד מופשטת לחלוטין. הקוביזם (אשר פותח ע"י בראק ופיקסו בשנים )1174-1114 הציע דרך חדשה להסתכל על
המציאות בה האובייקט נתפס בו זמנית ממספר זוויות ראיה.
תנועה זו ממצא את עצמה עד מלחמת העולם הראשונה. בראק יוצא כחייל צרפתי ונפגע מאוד קשה בראשו. פיקאסו ממשיך לשגשג ולהיות פופולארי. בארק יוצא מהתמונה הציבורית והוא פחות ידע לסגל את עצמו להלך הרוח
הציבורי. פיקאסו לעומתו יוצר בהצלחה סביב עצמו הילה של "סלאב."
הקולנוע הומצא ב1611 ב1618 כבר היו הרבה סרטים. הקולנוע הושפע מאוד ממספר זוויות הראיה של הקוביזם-
אין צורך לעמוד במקום אחד כדי לצייר תמונה.
פרוטו- קוביזם
בגלל שהקוביזם הוא על גבול המופשט הוא זכה למחקר מעמיק. פרוטו- קוביזם הוא השלב המוקדם ביותר.
פיקאסו, העלמות מאביניון, -1178 הדמויות נוצרות מתוך צורות גיאומטריות ולא תמיד ניתן להבין האם מדובר באיבר גוף או בד. הוא ממש מפרק את צורת הגוף לצורות גיאומטריות. הצבעים הם של גוף. אצל סזאן ראינו קווים כללים אך לא צורות גיאומטריות כל כך בולטות. ישנה תחושה כי פני העלמות הן למעשה מסכות, בעלות קוים עבים וגסים. ישנה הפשטה מאוד גדולה וברורה של הצורות. ההצללה תומכת בצורות אך זו אינה הצללה קונבנציונאלית, מסורתית. הרקע לא ניתן לזיהוי בוודאות, אולי בד או קיר כחול. הפרופורציות לא נכונות, הגוף מעוות (כמו סזאן, ואף קיצוני יותר.) פיקאסו לוקח את דמות האישה ועוסק בה בצורה מאוד מופשטת. היצירה גדולה מאוד ולכן הנשים יותר גדולות מנשים מציאותיות. הוא דוחף את הנשים קדימה בעזרת הצבע והרקע הלא חד משמעי, למרות שיש הסתרה. בשילוב עם הגודל נוצר אפקט מאוד מרשים של גודל וצורות בולטות. העלמות
מאביניון היא יצירה המתארת בית זונות בברצלונה. ברישומי ההכנה רואים מלח הפוקד את בית הזונות.
בהשוואה דיברנו על אנגרה, אשר ביצירתו יש הצללה מסורתית, תחושת עומק ע"י פרספקטיבה, אשליה מציאותית
בחומרים. פיקאסו ידע ועוד איך לצייר, הוא חיפש פריצת דרך באמנות.
לסזאן הייתה השפעה רבה על פיקאסו. כשסזאן נפטר יצרו עבורו רטרוספקטיבה ואמנים רבים נחשפים ליצירותיו. ניתן לראות אצל פיקאסו גוונים רבים- עבודה בחום ורוד בדמויות וכיצד הן אינן פרופורציונאליות ובמקרה של סזאן נבנות ע"י צבע. חלל היצירה של המתרחצים עדיין ברור ותפיסת הגו עדיין שלמה, כלומר הגוף שלם, לא כמו
אצל פיקאסו שכל חלק בגוף מפורק לצורות גיאומטריות.
בעידן הצילום האמנים מוצאים עצמם בצורך מאוד גדול ליצור חידוש ולהתפתח מעבר למקובל (בלי סמים ובלי
כלום.)
אמני הקוביזם קיבלו השראה רבה גם מאמנות פרימיטיבית, פיסול אפריקאי / אוקיאני (איזור האוקיינוס הפסיפי.) גילוף העץ הוא מאוד מופשט. הפיסול האפריקאי הזורם בצורה משמעותית לאירופה באותן השנים (התפתחות האנתרופולוגיה) הופך להיות למקור השראה משמעותי (פיקאסו, בראק, מאטיס היו בעלי פסלים ומסכות כאלו בביתם.) ניתן לראות דגש על העין האובאלית (אליפסית,) החריצים הבולטים, הזויות החזקות וכיצד האור נופל
עליהם, האף הבולט.. הכול עובר מהגילוף הגס לעבודתו של פיקאסו בשמן.
אז מה בכל זאת מיוחד בעבודתו של פיקאסו בהקשר המסכות? החוקרים מפנים את תשומת הלב לבחינה הפסיכולוגית. מה היחס לאישה השחורה? אישה שחורה היא מותרת בעניי האדם הלבן. יש הבדל בין זונה לבין
אישה שחורה. היחס אליהן היה אכזרי בניצול המיני. היו מצלמים ומנצלים אותן כי הן היו שונות. היה חיבור,
סינתזה בהיבט התרבותי והפסיכולוגי בין האישה, הזונה, שחושפת את עצמה אל הגבר לבין האישה הזרה השחורה.
8
כאשר אתה מלביש את הזונה במסכה של אישה שחורה אתה מחזק את מעמד הגבר הלבן אל מול השפחות
השחורות.