ארכיאולוגיה – חקר תרבות חומרית. שימוש בממצא ע"מ לנסות לשחזר תהליכים מחשבתיים וחברתיים.
הסיודוס – 800 לפנה"ס. חלוקה לתור הזהב, תור הכסף, תור הברונזה, תור הגיבורים ותור הברזל.
נבונאיד – 555 לפנה"ס – הארכיאולוג והאספן הראשון.
המחקר המדעי – החל מהמאה ה.18-19 אז חלו כמה תהליכים שהובילו לשינוי בתפיסה – התנתקות מסיפורי המקרא, הגישה האבולוציונית והתפתחות האדם, והחלוקה הראשונית לתקופת האבן, הברונזה
והברזל.
התחלה של אבחנה טיפולוגית.
-באמצע המאה ה18 החלו החפירות הארכיאולוגיות הראשונות, עם גילוין של פומפיי והרקולנאום.
זכוכית – חומר מלאכותי – מעשה ידי אדם. מופיעה החל מהברונזה המאוחרת – אלף שני לפנה"ס.
תכונות הזכוכית העתיקה
– צמיגות – המעבר ההדרגתי בתהליך החימום ממצב נוזלי למוצק מאפשר עיצוב צורות מגוון )כאשר
החומר בצמיגות של דבש בערך.(
– אי ספיגת חומרים – כלי הזכוכית לא סופגים את הטעם של החומרים שהיא מכילה. חומר נייטרלי,
יכולה לשמש בתפקיד מגוון ככלי שולחן ואחסון. בנוסף, התכונה הזו של אי ספיגת חומרים מהווה
ייתרון במקרה של אחסון חומר יקר- אין בזבוז של חומר. כלי זכוכית ניתן לשטוף ולהשתמש בו שוב,
למטרה אחרת, מה שלא קיים בכלי חרס.
– העברת אור – מתאימה לשימוש כחלונות וככלי תאורה. שימוש רב בתור נרות.
– שבירות – כלים עדינים ושבירים – קושי ברפאות ובספירה כמותית
– יכולת מחזור – מה שמוזיל את העלויות. מלבד זאת, התכת כלים מזכוכית דורשת טמפ' נמוכות יותר
מהטמפ' הנדרשות להתכה ראשונית של זכוכית )כ700 מעלות במקום .(1000
ציורי הקיר בפומפיי – חלקם מתארים כלי זכוכית.
אובסידיאן – זכוכית וולקנית.
פאיאנס – קרמיקה מזוגגת, הרכב כמי זהה לזכוכית, אבל ביחסים שונים. שימוש בעיקר במצרים.
ראשית השימוש בזכוכית – בתור זיגוג- מעין ציפוי זכוכית. חפצים כאלה, בעיקר חרוזים, נמצאו כבר באלף החמישי לפנה"ס במסופוטמיה, וככה"נ לא היו תוצאה של ייצור מכוון, אלא תוצר לוואי של תהליך
כלשהו. לקראת האלף השלישי לפנה"ס אנחנו יכולים לראות התחזקות של המגמה.
מאה 15-16 לפנה"ס – המהפכה. תחילה של ייצור כלים מזכוכית. תעשייה מאוד מושפעת מתעשיית
המתכת והחרס.
מבחינה היסטורית – קיימים 'מתכונים' לייצור זכוכית, כמובן בכתב יתדות, המזכירים את החומרים הנדרשים לייצור זכוכית, וגם מרכיבים מאגיים כמו צורת הירח וכדומה. יחד עם זאת, אין ציון מדויק של
התהליך, מפני שייצור הזכוכית נחשב יקר ויוקרתי בתקופה זו. כלי זכוכית נמצאו בעיקר במקדשים,
וחלקים מסוימים בתהליך הייצור נחשבו לסוד.
במקרא – אזכור הזכוכית בספר איוב. השוואת ערכה לערך של זהב וכלי פז. עדיין אפשר לראות
שהזכוכית מאוד יקרה.
פליניוס הזקן – מספר על ייצור זכוכית, על גדות נהר הבלוס )הנעמן, מדרום לעכו.( כה"נ מדובר על סיפור אגדה, המנסה לתאר את רגע המצאת הזכוכית. ניכרת הבנה בתהליך הייצור, למרות שברור שלא
מדובר באמת בהמצאת הזכוכית.
אפלטון – זכוכית מורכבת מאדמה ומים.
אריסטו – זכוכית היא מתכת כמו זהב וכסף כי היא נוצרת בחול.
מרכיבי הזכוכית
-דו תחמוצת סיליקה )חול עשיר בצורן וקוורץ-( 55-75%
-סודה – בסיס אלקלי (20%) להורדת נקודת ההמסה
-ליים – תחמוצות סודה/גיר/נתרן/אשלגן (3-10%) משמש כמייצב ומסייע בהתכה.
ייצור הזכוכית דורש התכה ממושכת )שלושה שבועות לערך( בחום של כ1000 מעלות.
גווני הזכוכית
באופן טבעי – גוון כחול ירקרק. יחד עם זאת חוסר בחמצן גורם לקבלת זכוכית בגווני צהוב-חום. הוספת
מרכיבים כימיים כגון ברזל וכד' מביאים לקבלת גוונים אחרים.
מקור מרכיבי הזכוכית
-חול – נמצא בכל מקום.
-נתרן – וואדי נתרון במצרים. ככה"נ הספקית העיקרית של חומר זה בעת העתיקה.
במדבר רבה – תק' רומית. התייחסות לתהליך הייצור של הזכוכית, והמשלתו לתהליך שעובר עם ישראל.
2 תעשיות בעצם – אחת של יצירת הזכוכית הגולמית, השנייה של יצירת כלים.
אל עמארנה- ניסיון לשחזור כבשן לייצור זכוכית בהתאם לממצאי הזכוכית שנמצאו.
כבשן לייצור זכוכית גולמית – לא באזור עירוני, צריך הרבה חומרי בעירה. צריך להיות גדול יחסית 4X2) מ' באפולוניה לדוגמא.( שני תאי בעירה. מייצר הרבה חום, זיהום ופיח. לכן תמיד יימצאו מחוץ לגבולות
העיר או באזורי תעשייה.
כבשן לייצור כלים – יכול להיות קטן מאוד, דווקא כן יימצא באזור עירוני, ע"מ למכור את התוצרים
במהירות.
שחזור כבשנים – ע"פ ממצא איקונוגרפי – תיאורים של ייצור זכוכית, בעיקר מימי הביניים. כמו כן
תיאורי ייצור זכוכית על נרות רומיים.